שנה וחצי עברו מאז חזרתה של יבגניה דודינה לתיאטרון גשר אחרי שנים שבהן נעדרה ממנו, והיא מרגישה כאילו תמיד הייתה שם. "אני כבר לא זוכרת שעזבתי את המקום הזה", היא אומרת. "גשר בשבילי הוא הבית, המקום שבזכותו עליתי לארץ. היה לי ברור שמתישהו אחזור לשם. לא התנתקתי מגשר כמו שלא התנתקתי מאמא שלי. אני משחקת בהצגה 'ריצ'רד השלישי' שאני אוהבת, ושוב אני ובעלי אבי (בנימין), מלחין הבית של גשר, עובדים באותו תיאטרון".
ברפרטואר התיאטרון לשנה הקרובה מיועדים לדודינה שני תפקידים נחשקים. הראשון בהצגה "נשמות", עיבוד לספרו של רועי חן, מחזאי הבית של גשר, שיביים איתי טיראן, והשני ב"אמא קוראז' וילדיה" מאת ברטולד ברכט, שתביים ספיר הלר. "זו הפעם השנייה שאני עובדת עם איתי, ואין מאושרת ממני", אומרת דודינה. "כל כך חיכיתי לחזור לעבוד איתו. העבודה איתו מרתקת".
האמנת ש"ריצ'רד השלישי" כל כך תצליח?
"ידעתי שזו תהיה הצלחה, אבל לא ידעתי עד כמה היא תהיה גדולה, ואיזה מחמאות אני ושאר השחקנים נקבל. ההצגה הזאת עלתה זמן קצר לפני 7 באוקטובר, והיא נבואה נוראית שהתגשמה, לצערי הרב. יש הרבה נקודות דמיון בין המחזה לבין מה שקורה כאן עכשיו – שלטון כוחני, הלכלוך שבפוליטיקה, חוקי הג'ונגל שבפוליטיקה – וזה מאוד מעציב אותי. אנחנו חיים בתקופה שבה המטאפורות הקשות הפכו למציאות, אבל למחזה הזה יש סוף טוב, כי הטוב מנצח. הלוואי שהנבואה של שייקספיר תתגשם עד הסוף. אני מחזיקה אצבעות שהחטופים יחזרו כמה שיותר מהר, ושהטוב ינצח".
דודינה מרבה ללכת להפגנות, גם בקפלן וגם ליד שער בגין בקריה. "אני פשוט מיואשת מהמצב", היא אומרת. "עכשיו שוב חשכו עיניי כשראיתי שחוזרים עם המהפכה המשפטית. לא מספיק מה שקרה בגללה? איך הם ממשיכים בשלהם? מה יהיה הסוף עם כל מה שקורה כאן? אני מתפללת שיהיה כאן טוב. הגיע הזמן".
