הימים שלפני 7 באוקטובר 2023 היו מרגשים במיוחד עבור חוקרת התרבות, ד"ר ערגה הלר. אחרי שנים רבות, שבהן תיכננה לכתוב מחקר על כלבים ביצירות ספרותיות עבריות, הפרויקט שלה הושלם.
"עוד כסטודנטית בחוג לתורת הספרות הכללית", מספרת ד"ר הלר, "התחלתי לאסוף רשימות של כלבים ספרותיים, כי הייתי בטוחה שיהיו מבחני בקיאות. ולא היו. כשהפכתי בעצמי למרצה, אמרתי שיהיה מעניין להסתכל על כלבים בספרי ילדים, ושוב, התחלתי לעשות רשימות, כולל תכונות ואיך קוראים לילדים שמגדלים אותם. לא עשיתי עם זה כלום, כי באקדמיה הציפייה היא לעסוק בנושאים רציניים. באיזשהו שלב הבנתי שאם אני רוצה ליהנות מהעבודה, אני צריכה לחקור דברים שמעניינים אותי. את המחקר עשיתי בעצם כל החיים, אבל כתבתי אותו בשלושה חודשים, וביום שני, 9 באוקטובר 2023, הייתי אמורה למסור אותו לדפוס, בדרכו לצאת כספר".
ואז המלחמה פרצה, והלר, המשמשת כמרצה בכירה במכללה האקדמית לחינוך על שם קיי בבאר-שבע, נזרקה בעוצמה אל תוך החיים עצמם. "כמו כל המדינה נכנסתי לשוק", היא אומרת, "המכללה איבדה 17 אנשים. כמות האנשים שהכרתי באזור שהותקף הייתה עצומה. ד"ר מרסל פרייליך-קפלון, שהייתה עמיתה שלי, נרצחה. שירי ביבס שנחטפה היא בוגרת מגמת גננות. בעלה ירדן הוא קרוב משפחה של מרצה שלנו. זיוה ילין מבארי היא ראש התמחות אמנות, המחלקה שבה אני מרצה. המסה של האנשים, הסיפורים, הניסיון להבין מי נמצא ומי איננו, מי חי, מי חטוף ומי נרצח, הציפו אותי. ואז אמרתי: 'אני עוצרת את הספר. לא יכול להיות שמה שכתבתי הוא נכון'".
המחקר שלך מקיף את שנות ה-30 עד ה-70 במאה הקודמת. איך אירוע חריג כמו 7 באוקטובר, שמתרחש במאה הנוכחית, משפיע עליו?
"תפקידו של החוקר הוא גם לנבא תהליכים חברתיים ותרבותיים. עד 7 באוקטובר, הכלב בספרות הילדים העברית משקף את הישראלי הכל-יכול, את צה"ל הכל-יכול, ופתאום צה"ל היה חלש ולא כל-יכול. במחקר שלי הכלבים הם גיבורים שמצילים אותנו, אבל באסון 7 באוקטובר הכלבים נרצחו, חלקם ברחו, וחברה שלי מאחד הקיבוצים ישבה בממ"ד 23 שעות עם ילדים, וכלב שהייתה צריכה להשתיק. זה לחלוטין לא התכתב עם המציאות. באחרית הדבר המקורית של ספרי, כתבתי שישראל הפכה להיות חלק מהספרות העולמית, וניבאתי שכך יקרה גם בעתיד. ופתאום זה היה לא רלוונטי. לכן חשבתי שפיספסתי משהו בקריאה שלי כחוקרת. בסוף הבנתי שלא טעיתי. והוצאתי, בכל מקרה, אחרית דבר שונה".
עזית נגד הצנזורה
"עצם העניין, ייצוגים של כלבים ביצירה העברית לילדים" (הוצאת רסלינג) יצא לאור בספטמבר האחרון. היום מרשה לעצמה הלר להיות מעט יותר קלה עם עצמה, ולדבוק בהחלטתה הראשונית – שיהיה לו גם חלק ב' שיתייחס בהרחבה לאירועי 7 באוקטובר. "המחקר שלי", היא אומרת, "עצר בשנות ה-70. הגיבורים שלו היו כלבים מגויסים עם שמות כמו 'אמיץ' ו'נאמן'. הכלב נו-נו-נו של דבורה עומר מתגייס לצבא, מציל חיים ומקבל צל"ש – וכמובן עזית הכלבה הצנחנית. אלו הן דמויות עטורות הילה ממלחמה עטורת הילה – ששת הימים. עזית היא כמו ג'יימס בונד עם החליפה, שהכל סביבה בוער, והיא יוצאת מעיי החורבות כאילו כלום. היא הצליחה מאוד בעיקר בגלל מחברה, הרמטכ"ל רא"ל (מיל') מוטה גור, ששיחרר את ירושלים, וכל ההילה שלו דבקה בדמותה".
"קשה להאמין", חושפת הלר פרט מדהים, "אבל כשהסרט 'עזית הכלבה הצנחנית' יצא ב-1972, בעקבות הספר, אסרו אותו להקרנה. צה"ל אסר זאת כי לדעתו היו שם סודות צבאיים, והצנזורה אסרה כי חוטפים שם תינוק, שעזית עוזרת לשחרר. בסופו של דבר, כדי לעקוף את זה, הסצנה נמחקה והוחלפה בסצנה שבה עזית עוזרת לתפוס גנב. ב-2013 רמי, הבן של מוטה גור, פירסם המשך לעזית, שם היא משחררת חטופים מלבנון. שתי סיטואציות שנראו מדומיינות אפילו עבור יצירה פיקטיבית".
איך לדעתך ייראו הכלבים בספרות הילדים שתיכתב אחרי 7 באוקטובר?
"בעשורים האחרונים הכלב הישראלי הפך להיות ככל כלבי העולם. הוא השתחרר מהמלחמות, התחיל לדבר עברית, ועסק במשימות 'רגילות'. לא עוד הצלת המולדת, אלא משימות בלשיות. בשנות ה-90 את רואה יצירות על כלבים במלחמת המפרץ, ובשנות ה-2000 יש עיסוק בכלבים הומואים והיפסטרים. בעקבות 7 באוקטובר אני מנחשת שהכלבים יחדלו להיות גלובליים. נחזור לישראליות, לכלבים של עוקץ, לכלבים של הקיבוצים. מישהו בטוח יכתוב עליהם, כי הם חומר ספרותי טוב, ואנחנו צריכים אותם כדי להתחזק כעם וכלאום. בלה הכלבה החטופה ששוחררה היא גיבורה פוטנציאלית מצוינת לספר ילדים. הסיפורים על ילדים מהשואה שהחביאו כלב קטן, בזכות היותו פצפון? זה בדיוק זה, למרות", היא ממהרת לסייג, "שאני מתנגדת להשוואה בין השואה לבין פעולת המגה-טרור שחווינו".
"הכלבים הישראלים", היא ממשיכה, "יפסיקו לדבר ויחזרו לנבוח, כי הכלבים הלוחמים לא צריכים להיות אנושיים, הם צריכים להיות מגינים, שומרים, כמו הכלבים הלוחמים בספרות מלחמת העצמאות. כלבים שמחרפים את נפשם עבור הקהילה. לא כאלו שיש להם זמן לפטפט. כי עכשיו צו השעה זה פחות לפטפט. הם צריכים להתגייס, להחזיר את החטופים, לעשות משהו שמחבר אותנו כעם. ספרות הילדים כמחנכת תצטרך לחזק את הילדים מחדש. הם חוו ניתוק מהקהילות, מהיישובים, מהבית, מבית הספר וגם מוות. קרוב לוודאי שניתקל בכלבים שנהרגים בקרב, שזה דבר שנעלם במשך השנים מספרות הילדים, שבה מנסים לא לדבר על מוות. אני מניחה שבהתחלה יהיו סיפורים לילדים על כלבים גיבורים, כלבי עוקץ כמו שהיה במלחמת השחרור, ורק אחר כך יגיעו הכלבים ששייכים למשפחה, מז'אנר הכלב החבר, כלבים שביצעו מעשי גבורה וולונטריים ולחלקם יהיה סוף טרגי".
הסופר-הירו האבוד
יש לומר שלמרות הזמן הקצר יחסית שחלף מאוקטובר 2023, כבר הספיקו להתפרסם מספר כותרים לילדים, שגיבוריהם הם כלבים תחת אש. "נארו לוחם על ארבע", על כלב עוקץ מאחד הקיבוצים, מתוך "מלחמה של גיבורים", פרויקט סיפורי ילדים שצמח על רקע המלחמה (ידיעות ספרים, בעריכת הדסה בן ארי), "אבא של אלון הולך לצבא" מאת ניצן וייס, שם יש בובה של כלב שעוברת הנפשה, ו"אמא אני מפחד" מאת סיגל עקרוני אטיאה, על כלב ששוהה עם ילדים בממ"ד, רשימה חלקית.
עזית הכלבה הצנחנית שהייתה גיבורת ילדותנו, היא תחזור?
"הסופר-הירו של עזית הכלבה הצנחנית לא יעבוד יותר, כי הילדים לא תמימים יותר". •
"ספרות הילדים כמחנכת תצטרך לחזק את הילדים מחדש. אני מניחה שבהתחלה יהיו סיפורים לילדים על כלבי עוקץ, ורק אחר כך יגיעו הכלבים מז'אנר הכלב החבר, שביצעו מעשי גבורה ולחלקם יהיה סוף טרגי"
