מאות אנשים, בהם חברים, בני משפחה, מכרים וקולגות מתעשיית הקולנוע והתיאטרון ליוו אתמול (א') את זאב רווח, מהשחקנים הבולטים בתולדות הקולנוע הישראלי לדורותיו, למנוחת עולמים בבית העלמין קריית שאול. בין המלווים היו בני המשפחה – האלמנה מלי, הילדים, האחים והאחיות – וכן רבקה מיכאלי, טוביה צפיר, אלי יצפאן, אילי גורליצקי, אלברט אילוז, ניצה שאול, ששי קשת ויונה אליאן, המפיק משה אדרי, שר התרבות והספורט מיקי זוהר ורועי בארקן, בנו של יהודה בארקן, חברו הטוב. "הוא היה בן אדם שתפקידו בעולם היה לעשות טוב ולהצחיק אנשים. שחקן ענק", אמר בארקן.
"הפרידה מזאב היא קשה", המשיך השר זוהר. "זאב לא היה רק שחקן, בדרן או אמן - הוא היה במובנים רבים הדבק של כולנו, הדבק שאיחד אותנו. בחברה ישראלית מגוונת ומורכבת הוא שימש כחומר בסיסי, משהו חם ואוהב שחיבר כל כך הרבה אנשים שונים יחד. יש לא מעט דברים כבדים שלצערנו מאחדים אותנו כחברה, אך זאב ידע לאחד ולחבר אותנו בצחוק, בתמימות, בקלילות ובדרמה שנגעה לכולנו בלב".
יונה אליאן, יו"ר אגודת אמני ישראל (אמ"י), ספדה: "היי זאביק, איש מדהים וחבר כל כך אהוב. לא כתבתי כלום, אני מאלתרת כי אתה תמיד היית אלוף בלאלתר. לפני שהתחתנתי עם ששי (קשת – י"ב), התחתנתי איתך ערב-ערב על הבמה בהצגה 'בוטיק השקרים'. אהבתי אותך אהבה גדולה, ואני עדיין אוהבת אותך. לימדת אותי הרבה. היו לי הרבה פרטנרים על הבמה, אבל אף אחד מהם לא היה כמוך. בתור יו"ר אמ"י אני רוצה לומר לך שכל משפחת האמנים מודה לך על כל מה שעשית, על הצחוק שלך, על הדרך שבה חיבקת כל אחד שבא מולך, ועל הגדולה שלך כשחקן, כיוצר וכבמאי".
המפיק משה אדרי נפרד בכאב: "רק לפני שבועיים הקרנו בפסטיבל חיפה דוקו על חייו של זאב רווח – האיש שהשאיר לנו מורשת ענקית של סרטים, שעד היום הם קאלט. אני בטוח שעכשיו, כשהוא הולך לדרכו האחרונה, הוא יפגוש שם את כל הכוכבים שלו שאיתם הוא עשה את הקריירה – אורי זוהר, יהודה בארקן, אריה אליאס, מנחם גולן ועוד. אני בטוח שאתה תהיה שם הכוכב מספר אחת, אין לי ספק".
גם אחיו של זאב רווח נפרדו ממנו. "זאביק, אחי היקר", אמר אורי רווח, "אני מבטיח לך שעוד 20 שנה ילמדו דרך הסרטים שלך דברים גדולים. ילמדו על האנתרופולוגיה דרך הסרטים שלך. לך יש עולם מלא שמחה ואושר, שמחה של מלאכים שמכבדים את השכינה בשחוק. לך לדרכך, אחי".
האח משה אמר: "ביום שישי בלילה חלמתי שאני רואה את זאב יוצא מהבית לבוש יפה, ואני אומר לו, 'זאביק, לאן?' הוא מסתכל עליי, לא עונה לי וממשיך הלאה, ודאגתי לו כי לא ידעתי לאיפה הוא הלך. רצתי אחריו, ואחרי עיקול ראיתי אותו יושב עם אנשים, צוחק ומדבר. בבוקר סיפרתי לאשתי, ובמוצאי שבת הודיעו לי שהוא נפטר. הוא באמת לא ידע לאן הוא הולך. האדם בונה את עולמו בעולם הזה, ואם הוא אהוב בעולם הזה – הוא אהוב גם בשמיים" / יואב בירנברג
