בתחילת העשור, המוזיקאי גיל וינגרטן חש עצמו פתאום קצת איוב. הקריירה שלו כדי-ג'יי נתקעה, מצבו הכלכלי הידרדר ובנוסף, הוא עבר גירושים כואבים מהדר פרג'ון (שהתחרתה בעבר ב'אקס פקטור'). "שנינו מוזיקאים, ואני לא בטוח שזה תרם לקשר", הוא מנתח היום. "התחילו להיווצר בינינו פערים שאי-אפשר היה להתגבר עליהם. גם הקורונה לא תרמה. באותו זמן שלחתי שירים לאמנים ואף אחד לא הגיב. אמרתי, אוקיי, אני לוקח את היוזמה ומוציא את השירים האלה, אבל אני לא יכול להוציא אותם בתור די-ג'יי אונלי. אם אני מוציא את הסיפורים הכי אישיים שלי, אני אשנה את השם. החלטתי ללכת על גיל ויין. וינגרטן פחות מסתדר לאנשים".
אבל גם עם השם החדש המזל של וינגרטן לא השתנה הרבה, והחיים הכו בו פעם נוספת, עם מותה הטרגי של המנהלת האישית שלו, ומי שהייתה אשתו של פבלו רוזנברג, נעמי אלשיך. "נעמי הרימה לי טלפון בנקודה מאוד קריטית בקריירה שלי, כשהרגשתי שאני מחפש ניהול חדש", הוא אומר. "הקליק בינינו היה מיידי. היא הייתה כמו אמא שלי. היינו מדברים כל יום, לפעמים גם יותר משעה. הרגשתי שיש לנו חיבור מטורף. ואז הגיעה הקורונה ולא נפגשנו הרבה. ברגע שחזרנו לעבוד, היא אמרה לי, 'אני לא מרגישה טוב' ונעלמה לשלושה שבועות. בספטמבר 2020 התגרשתי והיא הייתה שם בשבילי. יומיים אחרי שעברתי לגור לידה, מישהו מהליקון מתקשר אליי ואמר, 'נעמי התאבדה'. הלם מוחלט. אני חושב שעד היום משהו בי מדחיק את זה".
לא ידעת על הבעיות הנפשיות שהיא סבלה מהן?
"היא לא שיתפה אותי בזה. לא יכולתי לשאת את זה. זה היה מכה אחרי מכה. זה כבר היה גדול עליי מכל בחינה. מרוב הסטרס שהיה לי אז בחיים פתאום התחילו לי כאבים בלתי מוסברים. מישהו שעובר בשנה אחת כזאת מפולת, יש לזה מחיר. אבל מה שלא הורג אותך, מחשל אותך, גם אם אתה מת מבפנים".
הלכת מתישהו לטיפול?
"אין טיפול שלא עשיתי או ניסיתי בשביל להרגיש טוב יותר. אמא שלי אמרה לי פעם, 'גיל זה שמחה, למה אתה לא שמח?' אני משלים היום הרבה יותר עם מי שאני. יש בי משהו שאומר, כבר 30 שנה אתה בתוך הגוף הזה, זה מה יש. לכתוב שירים זו עבודה רגשית ואני כל הזמן הולך אחרי הרגש. הוא היועץ הכי גדול שלי. בשירים אתה יכול למצוא עליי הכל".
הפנים של וינגרטן לא מוכרות לקהל הרחב, אבל רשימת האמנים שהוא כתב להם להיטים כוללת את השמות החמים בארץ, ובהם סטטיק, רון בוחניק, משה פרץ, נסרין קדרי, נתן גושן, חן אהרוני, אישתר ורוני דלומי. השיר הראשון שלו שכבש את הרדיו, 'מסיבה בחיפה', היה עם איתי לוי, שאז רק התחיל לנסוק. "הוא איש חמוד, לא רק זמר נהדר. איש בלי אגו".
תוך כדי שיחה, הוא נזכר במפגש מוזיקלי פנומנלי נוסף, "חברה טובה אמרה לי פעם, 'יש איזה בחור בשם בניה ברבי, אתה חייב לעשות איתו שיר'. היא התעקשה שאני חייב לשמוע אותו. שלחתי לו הודעה בטלפון שיקפוץ אליי. השמעתי לו את 'אל תשאלי' והוא אמר, 'חמוד'. יצא לו פושר כזה. אמרתי לו, 'יאללה, בוא נקליט'".
ומיד זה הפך שלאגר?
"חודש ראשון – שממה. השיר לא עבר פלייליסט בשום תחנה. אף אחד כמעט לא מגיב אליו. סגרו לי אז לתקלט בפסטיבל באילת. פתאום שמעתי מישהו הולך במסדרון במלון עם השיר הזה בטלפון. אחרי שבועיים הגעתי לאיזו תחנת רכבת, ובבידוק המאבטחת שרה את השיר. אחרי שבוע קיבלתי סרטון שבו חבר שם את השיר במסיבה, ואתה שומע אלף איש שרים".
עומר אדם הרוויח אצל וינגרטן להיטים כמו 'לבד על המיטה', אותו כתב עם טל קסטיאל, ו'פרח'. "העברתי לו את 'לבד על המיטה' דרך אח שלו, גל", הוא מספר. "באחת בלילה קיבלתי טלפון מגל להגיע לעומר. הגענו אליו במהירות והקלטנו את השיר עד ארבע בבוקר. יש שירים שאתה מסיים לעבוד עליהם ואתה לא שומע אותם יותר, אבל כשהשיר הזה מושמע ברדיו, אני מגביר את הווליום. אני מאוד אוהב את עומר, כאדם וכמוזיקאי. הוא מאוד מכבד אותך, ואתה קולט שהוא ראש פתוח ומאוד זורם. כל שיר שעומר שר, הוא הופך אותו לשלו. זאת הגדולה שלו".
× × ×
לפני שישה חודשים יצא 'מחכים לשמש', האלבום שוינגרטן, בן 31, כתב את שיריו, וההרכב שלו מבצע אותם. "לקח לי הרבה זמן לחזור ליצור מוזיקה מאז תחילת המלחמה. אני חושב שאנחנו בתקופה שמאוד קשה להכיל בה מוזיקה חדשה", הוא אומר. "יש שם שירים ששמחתי איתם ושירים שבכיתי איתם והתפרקתי בהם. למשל 'אהובי' נכתב אחרי שנתקלתי בהרבה נשים שאיבדו את הקרובים להן ב-7 באוקטובר".
איך אתה מתמודד עם המלחמה?
"בהתחלה חזרה אליי הטראומה ממלחמת לבנון השנייה. הייתי ילד והטילים נפלו ליד הבית שלנו בכרמיאל. מאז, בכל פעם שהאזעקות נשמעות, אני נתקף חרדה גדולה. ב-5 באוקטובר בשנה שעברה ראיתי עם חברים את הסרט 'גולדה'. יצאתי ממנו בהתקף חרדה, והם אמרו לי, 'מה יש לך? הדבר הזה לא יכול לקרות יותר, תירגע'. יומיים אחרי זה, מה שראיתי בסרט קרה במציאות, ואז פשוט קפאתי. במשך שלושה חודשים לא הייתי מסוגל לעשות כלום. רק ישבתי וצפיתי בחדשות".
וינגרטן, בן לאם מורה ואב איש צבא קבע, הפך למכונת להיטים כבר בילדות. "בגיל שמונה חבר אמר לי, 'בוא נכתוב שיר'", הוא מספר. "הקלטנו אותו בנגן mp3 שהיה לי. שנה אחרי זה כבר עשיתי לעצמי דיסק".
הוא התחיל לתקלט בגיל צעיר תחת השם די-ג'יי. אונלי, ובגיל 13 כבר תיקלט במועדונים בכרמיאל. חמש שנים אחר כך החתים אותו סאבלימינל. "בגיל 17 עשיתי רמיקס רשמי לשיר שלו. שלחתי לו משהו שהכנתי בתקווה שיגיב. פתאום אני מקבל ממנו טלפון, הייתי המום. היה לי חלום לעשות מוזיקה ולהיות ראפר, אבל אף אחד בסביבה לא הבין את זה, גם לא ההורים שלי".
מה החברים אמרו?
"צחקו עליי. תיקלטתי באיזה בית ספר וניתקו אותי מהחשמל. פשוט לא באתי להם טוב. כשהופעתי אמרו, 'הוא חושב שהוא ראפר, שהוא סאבלימינל' וגיחכו. התחילו לקרוא לי בשמות הזויים. כל דבר שיש בך והוא קצת שונה מהנורמה, יצחקו עליך".
רק צחקו?
"כמה פעמים גם הרביצו לי. מספיק שאתה עונה למישהו ומיד אומרים לך, 'חכה חכה, אחרי בית הספר נפרק אותך'. פעם אחת, בגיל 15, איבדתי את ההכרה אחרי שכיסחו אותי. התעוררתי על המדרכה כשאף אחד לא לידי. גם לא הייתי תלמיד מבריק. הרבה אנשים אומרים לי, 'אני מתגעגע לבית הספר', ואני לא מבין על מה הם מדברים. כבר ביסודי העבירו אותי כיתה פעם ראשונה, ומאז עוד כמה פעמים. גם את י"ב לא ממש סיימתי".
לפחות הצליח לך עם בנות?
"הן שברו לי את הלב לא פעם. מספיק שאתה אוהב מישהי והיא לא רוצה אותך בחזרה וזה גומר אותך. נבגדתי כמה פעמים. מה עושים? בוכים, נשברים. פעם אחת חבר שלי הראה למישהי תמונה שלי, והיא אמרה 'איכס'. בשלב מסוים הייתי בטוח שלא תהיה לי זוגיות".
× × ×
דווקא בתחום הזה וינגרטן הסתדר. כמה חודשים אחרי הגירושים הוא הכיר את קורל מור יוסף, אשת קבע, וכבר ארבע שנים הם ביחד. "היא שלחה לי הודעה באינסטגרם. דיברנו, והייתה בינינו כימיה מטורפת. היא מאוד מצחיקה ושנונה. נפגשנו ואמרתי לעצמי, אני כרגע אחרי גירושים, אני לא יכול להיכנס שוב לעוד מערכת יחסים, אין לי כוח לזה. אתה מכיר את זה שמגיע הבן אדם הנכון, אבל בטיימינג הלא-נכון? זה מה שהיה, אבל אמרתי לעצמי, אוקיי, פאק טיימינג, אני הולך על זה. נכנסתי לזה די חבול, עם ידיעה שיש לי עוד הרבה עבודה לעשות עם עצמי. חבר אמר לי פעם על זוגיות, שאחד יהיה עפיפון והשני יחזיק את החוט, וברור שהיא מחזיקה את החוט. היא יציבה ואני ברכבת הרים, אבל אני לומד גם ליהנות מהרכבת הרים הזאת".
אתה מתחבר למה שקורה במוזיקה הישראלית היום?
"אחרי הרבה שנים של סינגלים, פתאום האלבומים חזרו, ואני מאוד אוהב את זה. רשתות חברתיות כמו הטיקטוק נותנות במה להרבה אמנים ויוצרים שמביאים איתם משהו חדש. אני אוהב לשמוע היפ-הופ ישראלי, שגם הפופ מאוד מושפע ממנו לאחרונה. באוזניות שלי אני אוהב מאוד את טהר שפי, בעיקר את החומרים האחרונים שלו. טליסמאן באלבום האחרון שלו ממש העיף אותי. אני גם אוהב מאוד את טונה ואת רביד פלוטניק".
מה דעתך על היציאה מהארון של עדן חסון?
"שמחתי והתרגשתי שהוא עשה את זה, ועוד יותר שמחתי לראות את החיבוק הגדול שהוא קיבל. הלוואי שהוא ייתן השראה לעוד אנשים להיות מי שהם ולא להסתיר את זה אף פעם".
אז מה השאיפה עכשיו?
"קודם כל שאהיה שמח. פעם הייתי מדבר איתך על יעדים גדולים, היום תן לי רק שהיום ייגמר בטוב, ושגם מחר יהיה טוב".
