1.
נתניהו טען בסוף-השבוע בפני השרים שקיבל ערבויות מביידן ומטראמפ שישראל תוכל לחזור להילחם בעזה אם חמאס יפר את ההסכם. אשרי המאמין. המלחמה הסתיימה.
ההסכם להפסקת האש שנחתם ואושר בסוף השבוע על ידי הממשלה היה יכול לצאת אל הפועל במאי-יוני בשנה שעברה. בן גביר שיתף אותנו בהתבטאות מחרידה כשאמר שנתניהו סיכל עסקאות כדי לשמר את ממשלתו. נתניהו שיקר לנו כשאמר שציר פילדלפי ואחר כך ציר נצרים לא מאפשרים להתקדם לקראת הסכם. עד שהגיע טראמפ, שנציגו הבהיר לראש הממשלה מיהו בעל הבית כאן.
סיכומם של דברים: חמאס, חיזבאללה ואיראן חטפו היטב משום שצה"ל התאושש אחרי האסון, וההסכם על שחרור החטופים הבשיל רגע לפני כניסתו של טראמפ לבית הלבן. אבל, מותר לדרוש מנתניהו שימסור דין וחשבון על התנהלותו במשא ומתן. נזכיר דברים שאמר אברהם לינקולן: "אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לשקר לכולם כל הזמן".
תשפטו אתם מה היה יכול להיות אחרת.
2.
מחר יושבע טראמפ לנשיא ה-47 של אמריקה, וקשה להיזכר בדמות שמעוררת כל כך הרבה ציפייה וחרדה בעת ובעונה אחת. בכל מה שקשור למדיניות חוץ, תזכרו את משפט המפתח שלו: "אנחנו באים לעשות עסקים". עסקה, עסקאות - ולא דיפלומטיה או דרישות לשינוי התנהלות של מדינות.
הארי טרומן הוא מהנשיאים האהובים עליי. דמות צנומה ולא כריזמטית שעשה המון בתקופת כהונתו, ואמר פעם: "בגיל צעיר שקלתי להיות פוליטיקאי או נגן פסנתר בבית בושת. לומר את האמת, אין הבדל גדול בין השניים".
גורמים בסביבתו של נתניהו ובקרב מהדהדי המסרים שלו כבר מגלים סימנים של אכזבה מטראמפ. הם לא מצליחים להפנים את תפיסת עולמו שמצטמצמת למשפט אחד: באנו לעשות עסקים, ולא לספח את יהודה ושומרון. הם עוד יתגעגעו לביידן.
3.
החזרה של מאות אלפי עזתים למקומות שבהם היו הבתים שלהם מעלה את התהייה אם הם יעשו חשבון נפש בנוגע לחמאס, האשם במצבם. עם זאת, וזו עובדה שנצטרך לחיות איתה: חמאס לא הובס ונשאר הגורם השולט ברצועה. גם אונר"א, אולי בזהות אחרת, ימשיך לנהל את עניני היום-יום שם. ואם נוסיף לכך את 600 המשאיות שימשיכו מדי יום לספק את צורכיהם של העזתים, נישאר עם עוד ספק גדול לגבי התבונה של ממשלת הימין על-מלא בכל הנוגע לניהול המלחמה.
4.
"השארתי את הלב בבית", שמה של הביוגרפיה שפירסם האלוף במילואים שלמה ינאי. המשפט הזה נאמר על ידי אביו, שביקר אותו בבית החולים, שם אושפז במצב קריטי במלחמת יום הכיפורים. ינאי גדל בבית יתומים בבני-ברק, והגיע לפסגות בצבא ובעולם העסקי. הייתי ממליץ להעניק את הספר הזה לכל בוגר של כל קורס בצה"ל.
5.
את שובן של החטופות היום נלווה בשיר "הביתה" של אהוד מנור ששרה ירדנה ארזי: "הביתה, הביתה, / באה עת לחזור, מן ההרים / משדות זרים. / היום דועך ואין סימן. / הביתה, הביתה, / טרם רדת אור. / לילות קרים, לילות מרים, קרבים עכשיו לכאן".
ניאחז במילים האלה, בתפילה שכל אחד מאיתנו יחבר: שישובו הביתה, כולם, ללא יוצא מן הכלל.
החזרה של מאות אלפי עזתים למקומות שבהם היו הבתים שלהם מעלה את התהייה אם הם יעשו חשבון נפש בנוגע לחמאס, האשם במצבם
