ההכרזה על זהות החטופות שישובו ראשונות הייתה אמורה להתקבל בשעה ארבע, יום שבת. שלושה שמות עם פנים. שלוש משפחות שמחכות 471 ימים לבנות שלהן. לא תמונת ניצחון, אבל איזו תחושה כללית שהנה, אנחנו מתכנסים לסוף. איזה? לא ברור. אבל סוף כלשהו. בארבע וחצי הודיעה שקופית על פיגוע דקירה בתל-אביב. פצוע קשה, המחבל חוסל על ידי עובר אורח. המציאות היא שוב חוסר שגרה. לא נוחה לעיכול. חרדתית.
בישראל לא יודעים איך לעכל את שובם של החטופים. לא יודעים מה להרגיש, מה להגיד. מה עומד לבוא. זה יהיה כואב או שמח? אין פרוטוקול עצב לדבר הזה. אין כללים. בגלל זה נעשות מחוות משונות מסביב. כאלה שאולי גם מנצלות את האירוע אבל גם מדגישות את הפער בין מה שקורה לבין אי-היכולת לתפוס אותו: בתי עסק מכריזים על הנחות לרגל העסקה עם חמאס. רשת מרכולים אף הקטינה לעשות ויצרה את סמל החטופים מקופסאות טונה כדי להגיד שמחכים לכם טונה של זמן. ביטוח לאומי שיחרר הצהרה מגוחכת על 50 אחוזי נכות אוטומטית לכל מי שחוזר מהשבי. ניסיון לנרמל אירוע שהוא טירוף מוחלט.
וכשבישראל לא יודעים איך להרגיש, החדשות מנסות לנסח רגש בעצמם. כי הנה, הגיע רגע ההכרה הממסדית. החטופים הם כבר לא עסקה. הם לא כלי ניגוח, לא אמצעי למשא ומתן. הם לא תיאורטיים. ישראל של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר עוד מנסה להתקיים במושגים של הכנעות, של מפסידים ומנצחים. זו גם הסיבה שהצביעו נגד שחרורם. אבל אין עסקה, יש אנשים אמיתיים שחוזרים הביתה מהשבי.
מאוד קשה לתת קול לפנים כשיש מספר בלתי נתפס של שבויים. מבלי לדעת מה עלה בגורלם. מהדורות הטלוויזיה עסקו בסוף שבוע בהנכחתם של הפנים מאחורי הפוסטרים. בערוץ 13 הביאו את בני המשפחה כדי לספר מה יקרה ביום שאחרי. אמא של דניאלה גלבוע אמרה שתעמוד בבית החולים ותיפול ברגע שתראה את בתה. אשתו של קית' סיגל תכין לו ערימה של פנקייקים שהוא כל כך אוהב. בנו של גדי מוזס, שלא התגלח מאז שאביו נלקח בשבי, הטעין מכונת גילוח כדי שעם חזרתו מהשבי יקצץ לו את הזקן.
באולפן שישי הראו את אוהד בן עמי מחקה בקולו את אשתו, את רומי גונן מחייכת ומרימה זיקוק, את דוד קוניו מנשק את בתו, ואת יאיר ואיתן הורן שרים יחד קריוקי. זזים, נעים. מול אנשים אמיתיים קשה יותר לא להרגיש. לא לבכות, לא להצטער, לא להרגיש אשמה שאנחנו לא והם כן.
בזמן הציפייה לקבלת שמותיהן של החטופות שישוחררו הופיעה בקצה המסך שקופית עם חמישה שמות: ואלרי, יובל, דולב, דניאל, מורן ורד. לנפש, גם לראש, לקחה שנייה כדי להבין שמדובר ברשימה של משתתפי "הכוכב הבא לאירוויזיון", רגע לפני "ההדחה האחרונה של העונה". שקופית מלאה חרדה ודרמטיות. ישראל מגיעה השבוע לרגע שיא במסע רגשי מטלטל. את בלוטות הרגש המציאות כבר תסחוט בעצמה. באמת שאין צורך במניפולציות של תוכניות מציאות.
