• "חסמב"ה ונערי ההפקר" (1971). את תפקידו של העבריין אלימלך זורקין, שאותו גילם כאן, הגדיר רווח כתחילת הרומן שלו עם הקהל העממי בקולנוע. "יואל (זילברג, הבמאי ‑ ס"ש) נתן לי תפקיד של פושע, שכשרואים אותו, אימה תוקפת את הילדים", סיפר רווח במאגר העדויות לקולנוע הישראלי. "ככה יגאל מוסינזון כתב אותו, אבל כשאני ראיתי את שלמה ארצי ואת הצוות ששיחק את חסמב''ה, זה שיעשע אותי, ואמרתי לו, 'בוא נעשה לא פושע גדול אלא פושע של סמרטוטים. פושע שמתעסק עם ילדים שתוקפים אותו, לא יכול להיות פושע רציני'. זה נתן לדמות אופי קומי מאוד".
5 צפייה בגלריה
מתאפר בצילומי "חסמב"ה". אתנחתה קומית | צילום: באדיבות אולפני הרצליה וארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים
את הדמות של זורקין הלחים רווח משלל טיפוסים שהכיר מילדותו בשכונת מוסררה בירושלים. "היו שם פושטקים קטנים", סיפר. "נפגשתי איתם בבית הכנסת, שזה היה המתנ"ס, וכמה שהם פושעים, לבית כנסת בשבת הם צריכים להגיע. ואז הם מעשנים סיגריה או הולכים למשחק כדורגל".
זורקין של רווח, בשילוב המניירות הגופניות שהוא אימץ לטובת הדמות, הפך לאתנחתה הקומית של הסרט, ובמובן מסוים הציל אותו מהרצינות העצמית המוגזמת של שאר השחקנים.
• צ'רלי וחצי" (1974). לתפקיד של ששון, הנמסיס של צ'רלי (יהודה בארקן), הגיע רווח בעקבות היכרות אישית עם הבמאי, בועז דוידזון. ששון היה אדם נבזי שלא היסס להשפיל, להטריד מינית ולרמות, אבל התסריטאי אלי תבור פינק אותו בקו עלילה שאולי הסביר את מקור התסכול שלו: הוא לא הצליח להכניס את אשתו להיריון. רווח, לדבריו, שיחק שייקספיר בערב בתיאטרון, ובבוקר למחרת קם, קרא את הטקסטים של תבור ועשה להם התאמה לשפה הירושלמית של השכונה שבה גדל.
הדמות של רווח לא הייתה בסרט במקור – "צ'רלי וחצי" היה עיבוד לסרט איראני – אבל כשרווח גילם את ששון, הוא הכניס לז'רגון משפטים אלמותיים כמו "מה רוצה התולעת? מחפשת חכה", ו"כמה? כמה שיש". הסצנה הזכורה ביותר היא זו שבה הוא דוחס לפיו ביצים עם קליפה, פעולה שלדבריו הצליח לבצע בעיקר הודות לחיבתו לחצוצרן לואי ארמסטרונג ולאימונים של ניפוח לחיים שהתמסר להם בעקבותיה. רווח כל כך חיבב את ששון, שהוא העניק את השם לדמויות נוספות ששיחק בכ-15 סרטים נוספים.
• "חגיגה בסנוקר" (1975). הדמות של חכם חנוכה שגילם רווח הפכה את הסרט לבלתי נשכח. פניו ממולאות הקציצה ועוטות משקפי תחתיות של בקבוקים עיטרו כל כך הרבה מסעדות פועלים, שאפשר היה לחשוב שהוא גיבור הסרט. החכם המפוקפק שרווח התחפש אליו כדי להוציא לפועל שידוך בלתי אפשרי, נכנס לפנתיאון, ואיתו גם אמרות כמו "ימשיך כבודו", "יא ווראדי, איזו קציצה!" ו"הוא לא בישל, כבוד הרב!" שהפכו לנכסי צאן ברזל.
בסרט הזה המשיכו רווח ובארקן במסורת המתיחות ההדדית שלהם, והמשקפיים, כפי שסיפר רווח, היו חלק ממנה. הן נרכשו בבוקר הצילומים של הסצנה ונשלפו באמצעה כדי להוציא את בארקן משיווי משקל ולגרום לו לצחוק. "יהודה פשוט בלע את הלשון מרוב צחוק", סיפר רווח בראיון ל"ידיעות אחרונות". "גם הרב, יעקב בנאי, צחק עד שהזקן המודבק שלו התחיל להתפורר. הצלם והבמאי ברחו מהסט, ונשארתי רק עם יהודה החנוק מדמעות".
במשאל שנערך ב-ynet לרגל יום הולדתו ה-75 של רווח קבעו הגולשים שחכם חנוכה הוא הדמות האהובה ביותר שהוא גילם בקולנוע.
• "בובה" (1987). רווח סיפר בראיונות שבקומדיה הוא הרגיש בבית, אבל בדרמות זכה להערכה הגדולה ביותר. "בובה" בבימויו ובכיכובו היה חף מכל קומיות ונגע בנושא שבאותה תקופה לא זכה להתייחסות ביצירה הישראלית – הלם קרב. סיפורו של חייל שנפגע במלחמת יום כיפור, נוסע לדרום להתבודד, פוגש בחורה (חני נחמיאס) שחולמת על קריירה כרקדנית ומסתבך במערכת יחסים איתה. "בובה" החל כמחזה של הלל מיטלפונקט שעלה בקאמרי ועסק באדם מאותגר שכלית. כשרווח קיבל הצעה לשחק בו, הוא הסכים בתנאי שיקבל את הזכויות לעבד אותו לקולנוע ולהפוך את הגיבור להלום קרב.
• "סאלח שבתי" (1988). את התפקיד המקורי של העולה החדש שמגיע למעברה ונאלץ להתמודד עם הבירוקרטיה של ישראל הצעירה, גילם חיים טופול. בגרסת המחזמר שהועלתה בהבימה, גם היא בבימוי אפרים קישון, נכנס רווח לנעליו. "אחרי שנים של מבטא רוסי בתיאטרון הלאומי, סוף-סוף יהדהד בהבימה מבטא מרוקאי", אמר רווח ל"ידיעות אחרונות" עם תחילת החזרות. "עבורי זאת הייתה פסגת העבודה שלי", הודה בהמשך. "אני לא מהשחקנים שהפסגה שלהם היא 'המלט'".
המחזמר זכה להצלחה גדולה, וכל המדינה שרה עם רווח את "אח יא ראב".
• "בית"ר פרובנס" (2002). התפקיד שזיכה את רווח בפרס אופיר הראשון שלו לשחקן הטוב ביותר. תפקידו של שבתאי, מנהל קבוצת הכדורגל בית"ר גבעת צורים, המשתייכת לעיירה דמיונית ושכוחת אל. שבתאי מנהל מערכת יחסים אבהית עם שלומי (איתי תורג'מן), הכישרון העולה של הקבוצה, שחולם על משרת שחקן בליגה א'. באופן ממוזל לאין שיעור מצליחה הקבוצה להתברג לשמינית גמר גביע המדינה בכדורגל ועומדת לשחק מול מכבי תל-אביב. שבתאי צריך לבחור בין המשקעים האישיים שצבר בצעירותו לבין עתידו של היהלום הצעיר שלו.
בסרט הזה זכה רווח להנציח את חיבתו לפריפריה ולקהל שם. לדבריו, הוא נהג להיכנס בחושך לסרטים בכיכובו משום שהקהל הפריפריאלי סיפק לו את חוות הדעת האותנטית ביותר לעבודה שלו.
• "מיתה טובה" (2014). את יחזקאל מ"מיתה טובה", סרטם של שרון מימון וטל גרניט, שיחק רווח כשהיה בן 74. היה זה אחד התפקידים הדרמטיים הקולנועיים שלו, שהכניס אותו לדילמה: מצד אחד, תפקיד שחיכה לו כל ימיו, של מהנדס החי בדיור מוגן בירושלים ומתכנן מכונה המבצעת המתת חסד בדיירים המבקשים לסיים את חייהם; מצד שני, רווח התקרב לדת, וסיוע להתאבדות הוא אסור מבחינה הלכתית. "התייעצתי עם רבנים, חברים ומקובלים, כי חששתי שאני עלול לתת רעיון לאיזה צופה שחס וחלילה נמצא במצב כזה", סיפר ל"ידיעות אחרונות". "הכנסתי לדמות את כל הלבטים שלי, וזה עזר לי לפתור אותה סופית". רווח פתר את הדמות לשביעות רצונם של כל הצדדים, ולראיה, התפקיד העניק לו פרס אופיר נוסף
