בבוקר 7 באוקטובר שהתה אמילי דמארי (28), יחד עם שכנה הקרוב, גלי ברמן, בממ"ד בביתה שבכפר עזה. השניים ‑ שהתגוררו זה לצד זה בשכונת "דור צעיר" בקיבוץ ‑ הספיקו אפילו לשלוח מתוכו סלפי משותף, שהגיע לאמו של גלי רק בערב, לאחר שהם כבר נחטפו יחד לעזה. גם זיו ברמן, אחיו התאום של גלי, נחטף לרצועה באותו יום. במהלך המתקפה ירו המחבלים בכף ידה של אמילי - ירי שבעקבותיו איבדה כאמור שתי אצבעות. הם הרגו גם את הכלב של אמילי.
אמה של אמילי, מנדי, ניצלה בנס, לאחר שאחד הכדורים של המחבלים שנכנסו פגע במנעול הדלת בחדר שבו הסתתרה, ותקע אותו - כך שהם לא הצליחו לפרוץ אליו.
במהלך תקופת השבי לא נתקבלו ממנה אותות חיים ישירים, אולי חטופים שחזרו סיפרו שפגשו אותה.
משפחתה של אמילי, בעלת האזרחות הבריטית, שמרה על פרופיל נמוך, אבל בנאומה בעצרת בשער הנגב קראה האם מנדי לפעולה מיידית לשחרור החטופים: "נסעתי ללונדון ואמרתי לממשלת בריטניה לדמיין את אמילי בשבי, מורעבת, מיובשת, מטופלת בידי גברים שרוצים לרצוח או לאנוס אותה. בלי גישה למקלחת, בלי תרופות, בלי אור שמש. אין לנו צורך ברחמים - החטופים צריכים פעולה, ועכשיו".
קרוב משפחה של אמילי אמר ל-BBC, שלשום: "מדובר על 471 ימים מייסרים, אבל 24 שעות אחרונות מייסרות במיוחד. כל מה שמנדי רוצה לעשות זה לחבק את אמילי, אבל היא לא תאמין לזה עד שתראה את זה קורה". קרוב המשפחה הוסיף: "יש עוד דרך ארוכה לפנינו, ויש עוד חטופים שצריכים להשתחרר וזקוקים לסיוע הומניטרי".
