בלב חוות "פרויקט ואדי עתיר" בנגב נטעו לפני מספר חודשים "יער מאכל", לזכר נפגעי המלחמה בקהילה הבדואית והיהודית כאחד. תלמידי בתי ספר, בני משפחות שכולות ומתנדבים השתתפו בנטיעות באתר ההנצחה שבו נשתלו עצי מאכל היכולים לגדול במדבר, כמו זית, שזיף, רימון ותאנים.
"עוד חמש שנים תוכל לשבת מתחת העצים ולטעום את הפירות", מבטיח ח'אלד אבו-סיאם, מנהל מרכז המבקרים. "ואז תזכור את החיילים והאזרחים שלנו שנהרגו במלחמה. נכון, ייקח זמן עד שהעצים יישאו פרי, אבל חייבים להתחיל. השטח הזה היה ריק עד לאחרונה. ממש מדבר".
ח'אלד, שמוגדר כ"נשמה והלב הפועם של החווה", לוקח אותי לסיור ביער המתהווה ואנו פוסעים על גזמי עצים שמרפדים את האדמה. "בגלל שאנחנו במדבר, הגזם שומר שהאדמה לא תאבד את המים", הוא מסביר. ח'אלד חופר בידו מתחת לגזם, הכולל בין היתר קליפות של פירות ואצטרובלים, ומדגים איך מתחת השכבה העליונה, האדמה רטובה. "אם תלך לאדמה רגילה מחוץ ליער, לא תמצא את הרטיבות הזאת. שם כל הזמן האדמה יבשה".
מקום של חיבורים
שתילת יער המאכל היא נדבך נוסף בפעילויות של החווה הקסומה והחשובה הזאת להתמודדות עם 7 באוקטובר, השלכות המלחמה וקידום הדו-קיום. "אחרי 7 באוקטובר עשינו פה אירועים קהילתיים ואירחנו משלחות מהעולם", מספר נמרוד רוגל, מנכ"ל הפרויקט. "באוקטובר 2023 היינו צריכים לעשות פה מסיק זיתים. כשפרצה המלחמה לא ידענו מה לעשות ואז החלטנו להרים מסיק חברתי, הבאנו 200 מתנדבים יהודים וערבים ותחת הטילים והפחד קטפנו זיתים ביחד. זה היה מדהים ומרגש בטירוף. החווה היא מקום של חיבורים וכרטיס הביקור של החברה הבדואית".
חגית מייזל, האחראית על השיווק והמכירות, מצטרפת לשיחה. "אחרי 7 באוקטובר חשוב לנו במיוחד להנציח את הביחד ואת החיים זה לצד זה. העובדים והעובדות כאן הם כמו משפחה אחת".
החווה, המשתרעת על פני 400 דונם, נמצאת על כביש 31 – 20 דקות נסיעה מבאר-שבע – ומשקיפה על היישובים חורה וסעווה. היא הוקמה ללא מטרת רווח, לפני 17 שנה, על ידי ד"ר מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה לשעבר, וד"ר מייקל בן אלי, ישראלי החי בניו-יורק, מנהל המעבדה הבינלאומית לקיימות. "הרעיון והמטרה של הפרויקט הוא איך לשמר ולחדש את הידע העצום והמסורת הבדואיים ולשתף אותם עם החברה הישראלית החדשה", מסביר ח'אלד. "אני רוצה שהפרויקט יהיה מוכר בכל המדינה. קבוצות של תלמידים מגיעות אלינו והילדים לומדים חדשנות ואיך לדבר עם האחר. אנו רוצים לשנות את התדמית של הבדואים, כפי שהיא משתקפת לאחרונה בחדשות, שמראות רק מה שרע".
החווה מפעילה מרכז כנסים ובית ספר למנהיגות, והיא פתוחה בחינם למבקרים, לארגונים, לקבוצות ולמשפחות. שווה להצטרף להדרכות ולסדנאות המוצעות כאן (תמורת 30 שקל לאדם), כמו למשל איך להכין מעמולים, תבלינים וגבינות. הזמנת סיורים ופרטים נוספים תמצאו באתר החווה.
"פרויקט ואדי עתיר" עבר לא מעט חידושים ושינויים בתקופה האחרונה, וכעת החווה פתוחה גם בשישי-שבת. רוגל, שף בעברו, ששימש מנכ"ל קבוצת המסעדות "מחניודה" של אסף גרניט ואורי נבון, ועבר לחיות בנגב – הוא אחד האחראים למהפך. רוגל פועל בעקבות המוטו של וולט דיסני התלוי במשרדו: "כל החלומות שלנו יכולים להתגשם, אם רק יהיה לנו את האומץ לרדוף אחריהם". ואילו מגרניט הוא למד "שאיפה למצוינות, לחשוב מחוץ לקופסה, להמציא את עצמך מחדש כל הזמן ולחבר בין עולמות ותרבויות. הבאתי את מה שלמדתי מאסף לוואדי עתיר בכל הכוח".
והנה עוד כמה סיבות למה כדאי לעלות לרגל לפרויקט ואדי עתיר:
גבינות בלדי
באוהל בדואי גדול המשקיף על נחל יתיר, אנו יושבים על מזרנים ושטיחים צבעוניים. ח'אלד בוצע מפיתת הסאג', טובל בצלוחית חמאת הסמנה הצהבהבה המיוצרת בחווה ודוחף לי לפה. "תטעם ותרגיש את הטעם האורגינל". ואכן קשה להישאר אדיש לטעם העשיר והטוב. גם החמאה הרגילה והגבינות האיכותיות מפיקים ממני קריאות התפעלות.
בחווה פועל דיר כבשים ועיזים ומכון חליבה ומייצרים גבינות נפלאות (לבּנה עם שמן ודוגה – תערובת זעתר וסומאק, כדורי גבינה, ג'יבנה) וכשרות (עבודת יד של ארבע גבניות בדואיות הנעשות בשיטות מסורתיות על פי מתכונים מהקהילה של האזור), ומוצרי חלב מעולים, כמו יוגורט, אבן יוגורט ("משתמש בו כמו תבלין. זה הפרמז'ן של הבדואים", מעיד רוגל. "מוצר שלא צריך קירור"), וחמאת עיזים שאין בשום מקום אחר. אפשר להתענג על התוצרת בארוחת גבינות שעולה 50 שקל לאדם, לרכוש אותה בחנות של מרכז המבקרים או להזמין באתר "עלה הביתה".
אחרי שמתנסים בגבינות, אפשר להבין מדוע הן מככבות בפסטיבלים, בירידי אוכל ובמסעדות שף ברחבי הארץ, כולל אלה הירושלמיות של אסף גרניט ובמעדניות אנינות בתל-אביב. "בחיים לא חלמתי שהמוצרים של ואדי עתיר יגיעו ל'מחניודה'", אומר ח'אלד. "לגבינות שלנו יש טעם אסלי, בלדי, אין תוספות". ומייזל מוסיפה: "באינסטגרם של שפים מפורסמים, אתה יכול לראות איך הם עושים מאכלים מיוחדים עם הגבינות ואבן היוגורט שלנו, למשל כנאפה".
שקשוקה עם אבן יוגורט
לצד הגבינות המעולות, מתייצבת על השולחן מחבת גדולה של שקשוקה מפוארת וטיפה פיקנטית. כשאני תוהה האם שקשוקה היא בכלל אוכל בדואי, ח'אלד מתרעם ונוזף בי. "כן!!! בטח. מי אמר שלא. ואם תוסיף לה אבן יוגורט היא תהיה עוד יותר טעימה. גם בילדותי אכלתי שקשוקה. אבל אז היא לא הייתה בצורה שעושים כיום. הבדואים לא שמו אז ביצת עין במרכז השקשוקה, אלא ערבבו את הביצים עם העגבניות. כיום, אנחנו משדרגים אותה. טעמת פעם שקשוקה כזאת?".
השקשוקה מוצעת במסגרת ארוחת הבוקר המשודרגת (80 שקל). ארוחות נוספות, שאפשר להזמין מראש: סעודת צהריים או ערב, שלהן אחראית השפית סמירה אבו-ג'ודה, שבמרכזן מככבים מקלובה – סיר של אורז, עוף וירקות שהופכים לעיני הסועדים, מרק יוגורט קר, עלי גפן, מסח'ן – עוף מפורק מגולגל בתוך פיתה בדואית, ומחירה 120 שקל.
בארוחה היותר יקרה (150 שקל) זוכים להתנסות במטפונה – תפארת המטבח של שוכני המדבר: טלה המתבשל עם ירקות שורש ועשבי תבלין בבישול ארוך בבור באדמה. לצידו מגישים סלטים ואורז בזוק בזעפרן. יש אופציה להזמין מהדורה כשרה של הארוחות.
משקים רק בקיץ
הביקור בחלקת צמחי התבלין והמרפא מרגשת אותי במיוחד. באוויר המדבר הצח שפותח את הריאות (והקל על ההצטננות שתקפה אותי), חשתי בשומת ארומטית במיוחד. גם הלב מתרחב כשבשטח הצחיח מתגלה כתם גדול וירוק. "הצמחים הם מדבריים מאה אחוז. כמעט לא יורד כאן גשם והבאנו לכאן את הזרעים מהערבה", מספר ח'אלד. "השיחים מקבלים מים מהטפטוף של הגשם ומהלחות באוויר. הם מורגלים לחיות בלי מים. אנחנו משקים רק בקיץ, פעמיים בחודש, שלום ולהתראות. הכל פה אורגני, גדל בלי ריסוס ולא תראה מחלות בצמחים".
ח'אלד קוטף עלים מאחד השיחים. "בוא תגיד לי איך זה". אני טועם ומכה עזת טעם עוקצת את החך והלשון. "זה זעתר, אבל הוא קצת חריף!". בערוגה הבאה הוא מלקט זוטה לבנה, כדי להחליף את הטעם החזק של הזעתר.
בערוגה אחרת ממולל ח'אלד עלים, נותן לי להסניף ואני נסחף מהריח. "זה נהדר", אני מתפעל ומצליח לזהות שמדובר בלואיזה. בכל זאת, גידלתי בנעוריי במושב צמחי תבלין, בגינה שטיפחתי מאחורי המחסן. מכיוון שחלפו שנים רבות מאז לימודי החקלאות שלי, את חלק מהצמחים לא הכרתי. מזל שליד כל ערוגה מופיע שלט המפרט מי הצומח בה וגם את שימושיו הרפואיים. למשל געדה, "שנחשבת לתרופה טובה ביותר למיחושי בטן, לחום ולהצטננות".
בחנות ניתן לרכוש מספר מוצרים שמייצר המרפא הבדואי עלי אל-הוואשלה, מומחה לצמחי תבלין מדבריים – הוא ביית 26 זנים של צמחי מרפא שמהם הוא רוקח חליטות תה, קרמים נגד קמטים וקרם ידיים, וסבונים שטובים לשלל צרות, מאקזמה ועד בעיות מפרקים.
בקרוב תיפתח בחווה גם משתלת צמחי מרפא, שתוסיף עוד ניחוחות מבושמים לאוויר הנגב.
סוסים טיפוליים
במהלך הביקור מצאתי את עצמי מלווה בחבורת טווסים – זכר מרהיב ושלוש נקבות, ששמחו לשוטט אחריי. ח'אלד הגיש לי חתיכת חלה ואישר להאכיל אותם. הטווסים מיהרו להסתער עליה. החווה משופעת בבעלי חיים, ולא מסתפקת בדיר העיזים והכבשים. מפינת חי שבה חיים יחד אווזים וארנבים ועד חתולה ג'ינג'ית שמתרוצצת כאן, "היא הבת שלי", צוחק ח'אלד, "קוראים לה סאלי".
בחודש הקרוב תושק חווה טיפולית באמצעות רכיבה על סוסים. "זאת פעם ראשונה בחברה הבדואית שיטפלו באמצעות סוסים", מספר ח'אלד. "הטיפולים פתוחים לכולם תמורת תשלום". באורוות כבר חיים סוסים אחדים. "מדובר בסוסים ערביים אציליים. יש אפילו אחד שהשתתף בתצוגות, ששווה 700 אלף שקל", מתגאה ח'אלד. וכמתבקש, גם גמל מבלה במתחם.
העצמה נשית
לאנשי ואדי עתיר חשוב לטפח העצמה נשית ומרבית עובדי החווה הן עובדות. "אני רוצה לקדם פרויקטים שמעודדים את מעמד האישה", מגלה עביר אלבז, יד ימינו של רוגל ומנהלת המשרדים, מהנדסת כימית בהשכלתה. "אנחנו מנסים לשנות את הסטיגמה של הנשים הבדואיות – חושבים שאנחנו ביישניות, חלשות וסובלות. אני רוצה להראות שאנו חזקות ויש לנו יכולות. אנו שורדות גם כשעוברות דברים קשים. בעבר היה לאישה הבדואית מעמד חזק ולצערי זה השתנה, ועכשיו אנחנו מנסות להחזיר את המעמד שלנו. בוואדי עתיר אנחנו עורכות סדנאות שמסבירות לנשים את הזכויות שלהן ומעבירות קורסים במחשבים ובאנגלית".
מים מהאוויר
אחת האטרקציות המסקרנות בחווה היא מתקן המוציא מים מהאוויר. זה אולי נשמע כמו בדיחה, אבל מדובר במיזם חלוצי ומקורי שעשוי לפתור את בעיית המים בעולם. בביקור במתקן אפשר ללגום את המים המופקים מהאוויר הטוב של המדבר. למיזם אחראי היזם אילן כץ, שהפך רעיון וסימולציית מחשב – פטנט של הטכניון – למתקן שמצליח להפיק מים מהאוויר, "באמצעות תהליך של ספיחה". ואל תשאלו אותי מה זה אומר, כי כששמעתי את ההסברים הלכתי לאיבוד.
לסטארט-אפ החשוב הזה של חברת H2OLL שותפים גם יואב קירש ועודד דיסטל. "זה מקור המים העתידי", מכריזים כץ וקירש ומאיצים בי ללגום כוס מתוצרת המתקן. "אלה מי פרימיום. ברגע שהמכשיר יעבוד באופן רציף 24/7, המים יהיו עוד יותר טעימים. יש המון מים באוויר והם נקיים ולא מזוהמים, כמו מים מהקרקע. כשנעבור לייצור המוני, מחירי המתקנים יהיו נגישים.
"כשחשבנו איפה לשים את המתקן הראשון במסגרת הפיילוט שעשינו עם רשות החדשנות, החלטנו שזה יהיה בבית ספר בדואי הפועל בוואדי עתיר, שהיה בלי מים. בחרנו בחווה הזאת, גם כי היא מקום מלא השראה, ומתחברת לחזון שלנו להפיק משהו שהוא מקור חיים".
