בעיצומו של משדר החדשות בערוץ 12, זמן קצר אחרי שחרור שלוש החטופות, עלתה על קו הטלפון דבורה, סבתה של רומי גונן. "ראיתי תמונה שלה בטלוויזיה", אמרה. "אני שמחה שהיא על הרגליים, פחדתי שזה לא יהיה כך. אני מאוד מודה לתקשורת שכל כך עזרה. יותר מהממשלה. תמשיכו כך".
ברגע אחר רואיינה בערוץ אלה אליקים בת העשר, שהוחזקה עם רומי בשבי ושוחררה אחרי 51 יום. "אלה, זה לקח הרבה זמן עד שחזרתן, ועכשיו הבנות חוזרות. את רוצה לפגוש אותן?" נשאלה, וענתה שהיא שלחה הודעות לאמא של רומי. "אמרתי לה שאני ארצה לפגוש אותה, וכתבתי 'את לא חייבת לענות לי כי אני מבינה את ההתרגשות שלך'".
אישה מבוגרת, ילדה קטנה. יש משהו שובר לב באמירות האלה כשהן מגיעות דווקא מהן. מראיון עם ילדה קטנה, שבעולם מתוקן לא צריכה לדבר בטלוויזיה כדי להיות פרומו לחזרת חטופות. מאישה מבוגרת שצופה בנכדתה אחרי כל כך הרבה זמן דרך המסך, וסבורה שאנשי התקשורת הם גם אלה שעזרו לה להחזיר את רומי הביתה. התודה שלה היא למי שכן, אבל גם מזכירה את אלה שלא.
משדר השחרור של רומי גונן, דורון שטיינברכר ואמילי דמארי התמקד בשמחה של המשפחות, אבל לא פחות מכך היה אירוע של אזרחי ישראל. של מי הוא לא היה? לא של ממשלות, לא של שרים ולא של הציוץ של בצלאל סמוטריץ', שהצביע נגד העסקה - אבל שלח חיבוקים ונשיקות במעין סטריליות והפרדה בין השכל ללב. בערב הוא כבר הופיע ב"הפטריוטים" ודיבר על כיבוש עזה. ככה זה כשאוהבים.
במשדר מיוחד מכיכר החטופים, מבתי החברים המאושרים, מבית החולים שבו ציפו לחטופות ששוחררו, עם ישראל התפרק לחלוטין בחוסר איפוק מוחלט. עם ששמח כמו שהוא שונא, שנלהב כמו שהוא מתרגז, הגיב ברגש עצום למראות סביבו. חברים של אמילי הרימו על הכתפיים את הכתבת לי נעים באמצע השידור, חבריה של דורון התלוננו על איכות המקרן שבעזרתו צפו ברגעי יציאתה לחופשי, וחברות של רומי צרחו בבית משמחה.
והוא הגיע. רגע השחרור מורט העצבים, השמחה והריפוי המוחלט לשלוש אמהות בבית ולכל מי שצופה. הרי לא צריך לומר כלום. רק לראות את דורון בוהקת בוורוד בתוך בליל של רוצחים והמון עזתים שמקיפים את הרכב שבו היא נמצאת. מספיק גם לראות את אמילי בתמונה, בלי שתי אצבעותיה אבל עם חיוך, ואת רומי מחובקת בתנוחה עוברית עם אמה.
והייתה גם אילנה גריצווסקי, בת הזוג של מתן צנגאוקר, ששוחררה מהשבי בעצמה אחרי 55 ימים. כשהיא רועדת לגמרי סיפרה שהיא מסתכלת על המשדר כדי לראות אם היא מזהה דרך העיניים את השובים שלה.
"אני לא גיבורה, אני רק קורבן של 7 באוקטובר", אמרה נועה ארגמני באירוע של קהילת הנובה במיאמי בחמישי האחרון. היא כנראה צודקת. גיבורים נראים נהדר על המסך, אבל קורבנות ממשיכים לסבול גם כשהמשדר נגמר.
בקטנה
קצת אחרי שחזרו שלוש החטופות התברר שקיבלו מזכרת מחמאס: בשקית חומה ומושקעת נתנו להן תעודת שחרור בעברית ותמונה של עזה. כנראה שהמחבלים ניסו ליצור איזה מצג של ארגון מסודר וכמעט רשמי. בפועל, זה הזכיר שקית יום הולדת. מזכרת קטנה מאירוע מפלצתי.
