בָּא עוֹד יוֹם וְאַתְּ צַמֶּרֶת שֶׁל בְּרוֹשׁ
וְהָאֲדָמָה רַכָּה וְהַשָּׁרָשִׁים טוֹבִים
וְעָנָן אֶחָד שָׁר לָךְ שִׁירִים יָפִים.
בָּא עוֹד יוֹם וּמַשֶּׁהוּ קְצָת שָׁקַט.
מַשֶּׁהוּ קְצָת נִרְגַּע לָךְ בַּמֵּצַח,
מַשֶּׁהוּ לֹא כּוֹאֵב עוֹד בֵּין הַצְּלָעוֹת
וְאַתְּ מְטַפֶּסֶת מֵהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁהִית בּוֹ
וְיוֹדַעַת מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ וּמַשֶּׁהוּ נוֹבֵט.
יֵשׁ אֵיזוֹ נְקֻדָּה שֶׁלֹּא הֵנִיחָה לָךְ,
יֵשׁ מְעַרְבֹּלֶת שֶׁלָּקְחָה אוֹתָךְ
וְהִיא נִגְמְרָה בְּלִי שֶׁאַתְּ מְבִינָה
מָה עַכְשָׁו הִתְחַדֵּשׁ וּמָה הִתְהַוָּה.
אֲבָל זוֹ אַתְּ מְטַפֶּסֶת פִּתְאוֹם.
זוֹ אַתְּ שֶׁנִּפְלַטְתְּ לְחוֹף מִבְטַחִים
וְיֵשׁ מָקוֹם עִם אוֹר וְשָׁמַיִם רַכִּים —
מָקוֹם בֵּין צַמָּרוֹת שֶׁל בְּרוֹשִׁים.
