תהיו בטוחים שמנהיגי העולם הערבי וראשי המנגנונים הביטחוניים שעוקבים אחרי כל תזוזה אצלנו, לא יגיבו על התפטרותו של הרמטכ"ל, הרצי הלוי. אף מילה לא תצא מלשכותיהם. אבל, על התקשורת הערבית אפשר לסמוך. היא הזדרזה לעשות את העבודה.
האמת היא שהיחס בעולם הערבי לרמטכ"ל המתפטר מאופק יחסית. התקשורת ומי שמאחוריה רוצים את ראשה של דמות אחרת, הגבוהה בצמרת אצלנו, שיודה בכישלון, וכמו הלוי, יילך.
הדרמה בצמרת הביטחונית אצלנו מתוארת בהרחבה. מנתחים את הודעת ההתפטרות, מבהירים שזה חלק גדול מה"אחריות" הישראלית שמגיעה עד ראש הפירמידה. "אבל נתניהו לא יזוז", מודיע לי פרשן בכיר. "הוא ישלח לרמטכ"ל מכתב תודה מעומעם, ועוד מעט יתחיל ללכלך עליו".
זאת גם התפטרות שמהדהדת עד איראן. אפילו בכלי התקשורת הרשמיים של טהרן הזדרזו לדווח, כשהם קובעים חד-משמעית כי הלוי בחר לפרוש אחרי שחרור שלוש החטופות.
עימאד אל דיב, הפרשן הבכיר בערוץ סקיי ניוז שביקר בחודש שעבר בישראל וערך סדרת ראיונות עם פוליטיקאים אצלנו, כתב לי "אני דווקא מכבד את הרמטכ"ל על החלטתו". פרשן ערבי נוסף, לא פחות בכיר, שלח לי מסר ארוך שבו בחר להדגיש ש"בעולם הערבי זה לא היה קורה. רק המנהיג יכול לפטר את הרמטכ"ל".
בערוץ אל–חדת' הסעודי, בחרו להדגיש שהרמטכ"ל החליט לפרוש בגלל כישלון צה"ל ב–7 באוקטובר. הודעתו המנומקת מופיעה בכל כלי התקשורת. במקביל, ברשתות החברתיות מפנים את האצבע לעבר הנהגת חמאס. "תראו איך הישראלים לוקחים אחריות" כותב מוחמד בארק, "מי כמוכם יודעים, שאצלנו זה לא היה קורה". אחרים מוסיפים בכעס: "בחמאס ממשיכים, גם עכשיו, להתרברב ב"ניצחונות".
התפטרות הרמטכ"ל תופסת את העולם הערבי ברגעי השיא של "חגיגות הניצחון" של חמאס בעזה. אפילו ב"סוריה החדשה", בהנהגת אחמד שרע/ג'ולאני יצאו המונים להפגין ברחובות בעד "תהילת חמאס" מול "הישות הציונית". מאות בדמשק, מנופפים בדגלי פלסטין, ואלפים בערים חלב, חומס וחמאת. הפגנות גם באלג'יר, המדינה הערבית היחידה שהסכימה לקבל פליטים מעזה. בירדן התייצבו המונים מול בניין שגרירות ישראל הריקה, ומול שגרירות ארצות-הברית ברובע עבדון היוקרתי, שמזכיר את סביון אצלנו.
גם במרוקו הפגנות תמיכה המוניות בארבע הערים הגדולות. לעומת זאת, ארמון המלך ברבאט מוציא הודעה שקוראת לשני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, להגיע להסדר.
רק במצרים, המעורבת ביותר במשא ומתן, נאסרו ההפגנות. כאן מכירים את הרמטכ"ל הלוי לא רק מהניירת. הודעת התפטרותו מתקבלת בכבוד גדול, עם הפניית מבט לנתניהו. קהיר לא מרשה להפגין. קבוצות צעירים שיצאו לכיכר התחריר נבלמו בידי כוחות משטרה. אחדים נלקחו ל"שיחה" בסניף המוחבראת לרענן את זיכרונם בעניין איסור ההפגנות, להזהיר שאם יתעקשו לצאת פעם נוספת, ייאסרו.
קשה לתאר את עומק התיעוב של הנשיא א–סיסי למנגנוני הביטחון של חמאס. גדול אפילו יותר מהתיעוב הישראלי. בקהיר מצאו פתרון יצירתי – במקום הפגנות ברחובות, העיתונות המצרית מביאה את סיפורי ההפגנות של תושבי עזה נגד "הישות הציונית". לא מזכירים את מדינת ישראל. חזרנו להיות "הישות הציונית".
מצרים פירסמה אתמול הודעה רשמית על היקף מאמציה, תרומתה והסיוע להשגת ההסכם בעזה. התפקיד המצרי בולט, משימותיה של קטר נדחקו לשוליים. המשימה עכשיו היא לערוך כינוס בקהיר, לזמן נציגים בכירים מארה"ב, ממדינות העולם הערבי, עם דגש על סעודיה והאמירויות, יחד עם שליחי האיחוד האירופי ולחלק משימות ליום שאחרי בעזה. לפי שעה, מעניין לגלות, עוד אין היענות. אבל תסמכו על א–סיסי שלא ירפה עד שתורכב רשימת התורמים.
מעצבן לגלות ש-7 באוקטובר נמחק בכל רחבי העולם הערבי. אין אפילו אזכור אחד ויחיד או התבטאות שתזכיר את הטבח הנורא, מעשי הרצח האונס וההתעללויות וחטיפת האזרחים שהובילו למלחמה. בעיתון אל-מהר האיראני התפרסמה אתמול ידיעה ארוכה על נסיבות התפטרותו של הלוי, אחרי פיטוריו הרועשים לא פחות של שר הביטחון יואב גלנט. ומי עוד מככב בהודעות על המהלך הדרמטי? השר (המתפטר) איתמר בן גביר, שמתפלל לרמטכ"ל חזק ותוקפני שיוביל למיטוט חמאס. בעולם הערבי לא צריך יותר.
