כמה געגוע יש לימי התום של האירוויזיון. ימים שבהם הקרקורים של נטע ברזילי זכו לתשואות עולמיות, שיבושי העברית של יזהר כהן הגיעו למקום הראשון וכולנו זעקנו "אנטישמים", כשגילינו שהמארגנים ביטלו 12 נקודות שבלארוס העניקה לקובי מרימי. היה כיף פעם. אמנם תמיד היו בתחרות חישובים פוליטיים, אבל בסך הכל היינו בסדר בעיני אירופה. לפעמים פחות, לפעמים יותר, אבל כיבוש המקום הראשון היה נראה כמשימה אפשרית בהחלט.
מאז עבר הרבה פחמן דו-חמצני בינינו לבין הזירה האירופית, והבינלאומית בכלל. קריאות הבוז שספגה עדן גולן באירוויזיון הקודם סימנו את סיומה של תקופה, אולי אפילו עידן. הפנטזיה שלפיה אנחנו יודעים לייצר לא רק מלחמות והייטק, אלא גם כיף, הסתיימה במשב של הוריקן. זאת גם הסיבה שבעונה הנוכחית של "הכוכב הבא לאירוויזיון" הבינו שאי-אפשר הפעם רק לספק אסקפיזם. הטראומה שנצרבה בשנה שעברה עם שערוריית המילים שנפסלו לשיר הישראלי התפתחה מבחינת התוכנית ללא פחות משאלת הקיום היהודי: האם נצליח לעמוד ולשיר מול כל העולם ולהציג, כפי שהיטיב לנסח זאת רן דנקר בפרומו, "רגע לאומי חזק".
כמה חזק? כל ייצוג של ארבעת הפאנליסטים בתחרות לקוח מתוך השנה המזוויעה בתולדות ישראל. דניאל וייס גילה שב-7 באוקטובר הוריו נרצחו. יובל רפאל ניצלה ממסיבת הנובה. ואלרי חמאתי מסמלת דו-קיום ערבי-ישראלי. ומורן אהרוני ורד בנד, הם מייצגים את ההדחקה הלאומית.
הבעיה היא ש"הכוכב הבא לאירוויזיון" מעולם לא הייתה מיועדת להיות תוכנית לנשמה. היא לא החבר הכי טוב שלכם. כזה שידבר איתכם על השבר, על הפחדים, על הכאב הבלתי נגמר. הכוכב הבא היא החבר המצחיק הזה, שיוציא אתכם למסיבה, יגרום לכם להשתכר ואז בבוקר תשאלו מה קרה אתמול? לא תזכרו כלום, רק ייראה לכם שזה היה נעים, אפילו שאתם מרגישים מרוקנים. הכוכב הבא בעיקר אמורה לבדר. להשכיח מאנשים את העבודה, הפקקים, הפוליטיקה והריבים. אבל כשהמציאות נעשתה כל כך איומה נדרשו התאמות. וכך המסיבה הגדולה הפכה להיות מסיבה של אף אחד באמת.
ישראל היא כבר לא חלק. היא בודדה. אף אחד לא רוצה לשמוע את מה שיש לה לומר, בטח לא לשיר. לא בעברית ולא באנגלית. זה לא רק שאנחנו מנודים בגלל המלחמה. מדינות בעולם הפכו להיות כמו בתים בכפר שמריהו. חומות, גדרות, בידוד עצמי. טראמפ פרש מארגון הבריאות העולמי ומהסכם האקלים שנחתם בפריז. גרמניה החמירה את פיקוח הגבולות כחלק משינוי דרמטי במדיניות ההגירה.
"הכוכב הבא" מתמודדת במובן הזה במציאות חסרת סיכוי. מאתמול יש תשובה למי אמור להציל את ישראל במה שהוגדר בתוכנית כשליחות. מי יהיה, כפי שהגדיר איתי לוי, "הפנים של ישראל 2025": ניצולת הנובה, צעיר שהוריו נרצחו, ערבייה או בכלל בובה. עכשיו, עם סיום העונה, כבר יש נציגות למדינה. השאלה אם ירצו לשמוע גם את מה שיש לה לשיר.
בקטנה
אחרי "ילד רע", "אינדל" ו"משמר הגבול" המצוינות, הגיעה "שלומי 6". הסדרה החדשה של HOT מספרת על בני דודים, שחקני כדורגל, שלשניהם קוראים שלומי. הם עושים הכול יחד, מעין סימביוזה מוזרה. כמו ב"כוכב הבא לאירוויזיון", גם שלומי ושלומי חולמים להצליח באירופה. במקרה שלהם אין צורך להיאבק במדינות ופוליטיקה אלא בדבר הכי בסיסי שיש: השכונה שבה נולדת ושמתווה את עתידך. לפעמים זה לא פחות קשה.
