אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, שכתב השבוע לרמטכ"ל את מכתב הפרישה שלו, מכיר היטב את ההיסטוריה של צה"ל על כל מלחמותיו, גם על מחדליו. כאשר יסכם את כהונתו בצבא, הוא ייזכר ודאי באלוף אחר, בתקופה אחרת, בפיקוד הדרום – אלוף שמואל גורודיש במלחמת יום הכיפורים. גורודיש לא תיפקד במלחמה. לראש הממשלה גולדה מאיר לא הייתה ברירה אלא למנות מעליו, כמפקד חזית, את חיים בר-לב. לפינקלמן זה לא קרה. הוא והפיקוד שלו התאוששו במהירות ממחדל 7 באוקטובר ומכאוס היום הראשון ועברו לאופנסיבה. המחדל, סיבותיו והאחריות שבה נושא כל אחד ממקבלי ההחלטות – מראש הממשלה עד אחרון קציני המודיעין – הוא פצע שלא יגליד גם לאחר יובל שנים. ניסיון מלחמת יום הכיפורים מוכיח. אבל ייזכרו במקביל גם ההתאוששות והנחישות שבה נוהלה המלחמה. הסיפור על צבא שלא רצה להילחם הוא שקר שפוליטיקאים משווקים לבוחריהם.
יש קצינים שנלחמו בעזה שדיווחו ומדווחים על ההפך – נחישות יתר, התלהבות יתר שעלו בחיי חטופים, לוחמים ובלתי מעורבים ובהרס מיותר. כאשר יגיעו צוותי תקשורת בינלאומיים לעזה ולאוכלוסייה שלה, ישראל תצטרך להתמודד עם מראות ודיווחים מאוד קשים. הסיפורים הראשונים פורסמו השבוע.
פינקלמן, 50, המתין עם מכתב הפרישה שלו למכתב הפרישה של הרמטכ"ל. קודם המפקד שלו; אחר כך הוא. שנה וחצי שירת כאלוף הפיקוד. הוא יפרוש מהצבא ביום שימונה לו מחליף.
האם אפשר היה לנהל את המלחמה בעזה אחרת? אלוף (בדימוס) יצחק בריק משוכנע שכן, והוא לא היחיד. פינקלמן שלם עם ההחלטות שהתקבלו. הוא ידע לשים את המחדל מאחוריו ולהתרכז בלחימה. לשיטתו, צה"ל השיג בה תוצאות לתפארת. הטבעת שאיראן יצרה כדי לחנוק את ישראל, נבנתה על עזה, על חמאס, ובעזה נשברה. אין להשוות את מצבה הביטחוני של ישראל היום למצבה ב-6 באוקטובר 2023, שלא לדבר על מצבה למחרת. הידיעות על השתקמות של חמאס, על גיוס המוני של נוח'בות חדשים, על נוכחות גלויה של חמאסניקים נושאי נשק בערי הרצועה – לא משנות את דעתו. ישראל לא תלויה בחמאס – היא תלויה בהחלטות שהיא תקבל. בידי הדרג המדיני ההחלטה אם ואיך ללכת לשלב ב' של העסקה ומה לעשות בהמשך.
אחד ההישגים שצמרת פיקוד הדרום מייחסת למלחמה הוא מספרי ההרוגים בעזה. יש בנושא הזה הערכות שונות שנעות בין 40 ל-60 אלף הרוגים. המסקנה בפיקוד: במונחים יחסיים, המכה שקיבל חמאס קשה יותר מכל המכות שקיבלו אויבי ישראל בכל מלחמותיה. במלחמת יום הכיפורים, למשל, נהרגו 11 אלף חיילים מצרים. בחישוב הזה כרוכות שתי בעיות. הראשונה מבצעית: אין קשר בין מספר ההרוגים במלחמה נגד ארגון טרור לניצחון וליציבות שאמורים להגיע אחר כך; השנייה מוסרית – חצי מההרוגים בעזה, אם לא יותר מזה, היו בלתי מעורבים. אפשר, כמובן, לטעון שחמאס המיט עליהם את האסון כאשר התבצר בתוך האוכלוסייה האזרחית. ואכן, זה מה שטוענים בפיקוד.
המלחמה בעזה הייתה משופעת בבעיות משמעת, גם בגלל חוסר מקצועיות של חלק מהכוחות, גם בגלל רגשות נקם של חיילים. פינקלמן מודע לבעיות ומשוכנע שטיפל בהן, ועוד יטפל. כשישקע האבק מעל ההריסות של עזה, אולי נדע לשפוט כראוי את חומרת הבעיות ואת הטיפול בהן. כשהדגש במלחמה עבר לצפון, פינקלמן נאבק על כך שהצבא ימשיך להציב כוחות גם בעזה. הוא נשך שפתיים והתעקש. הבונוס היה חיסולו של יחיא סינוואר, ליד רפיח.
סביר להניח ששמו של פינקלמן מופיע בראש רשימת הקצינים שהארגונים הפרו-פלסטיניים במערב אוספים חומר עליהם ומקווים להביא למעצרם כאשר ייסעו לחו"ל. האזרח פינקלמן יצטרך לחשוב פעמיים לפני כל נסיעה, אולי אפילו לחשוב פעמיים לפני שיחליט לעשות קריירה שנייה בחברה בינלאומית. הוא יודע שזה המחיר, ומוכן לשלם אותו. גם המשפחה מוכנה.
ההזדמנות האחרונה
השבוע ביקרה חבורה של פוליטיקאים ישראלים בדימוס, מוותיקי השמאל, במוקטעה שברמאללה. הם פגשו את מחמוד עבאס, אבו-מאזן. 89 שנותיו של אבו-מאזן לא ניכרו בו: הם מספרים שהוא היה חד, בקי ורהוט גם בערבית וגם באנגלית. הוא גינה במילים חריפות מאוד את המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר. "חמאס עשה לפלסטינים נכבה שנייה", אמר. הוא גם גינה את חיזבאללה ואת הציר האיראני.
אבו-מאזן חותר עכשיו בכל הכוח לחזור להיות רלוונטי בשעה שהחלטות היסטוריות מתגבשות במזרח התיכון ובוושינגטון. תחילת כהונתו של טראמפ משחקת תפקיד במהלך שלו כפי שהיא משחקת תפקיד במהלכים של הקולגות שלו, מנהיגי המדינות הערביות. בשבילו זו הזדמנות אחרונה, לא רק מחמת גילו. הוא דורש במפגיע למלא את מקום חמאס בעזה ומאמין שבסופו של דבר העולם יטיל על הרשות את השליחות הזאת. לרמאללה הגיעו שמונה חברי כנסת לשעבר ממרצ, ממפלגת העבודה ומהסיעות הערביות. הגיע גם ראש שב"כ לשעבר אחד, יעקב פרי.
אחד מחברי המשלחת היה חיים אורון (ג'ומס), יו"ר מרצ ושר לשעבר. שאלתי אותו אם הוא חושב שמאחורי השאפתנות של אבו-מאזן יש גם יכולת.
"זה מה יש", השיב אורון. "זה או גורמים שקשורים בחמאס או גורמים שקשורים בפתח. אין בעזה גורמים אחרים".
האם, לפי התרשמותך, אבו-מאזן והרשות ערוכים למאבק הזה, שאלתי.
"זאת הדרך היחידה שפתוחה בפניו", השיב אורון.
