משפחת יהוד היא נצר למייסדי קיבוץ ניר עוז, והילדים – דולב, נטע וארבל – הם הדור השלישי שבחר להקים בו משפחה. דולב ז"ל, הבכור, נרצח ב-7 באוקטובר אחרי שיצא לטפל בפצועים כחובש מתנדב במד"א ואיחוד הצלה, והותיר אחריו את שלושת ילדיו ואת אשתו סיגי, שהייתה אז בהיריון מתקדם עם בתם הרביעית. במשך חודשים חשבה המשפחה שדולב נחטף, עד שגופתו אותרה בעוטף בחודש יוני. באותה השבת, ארבל נחטפה מדירתה עם בן זוגה אריאל קוניו. היא צפויה לחזור בשלב הנוכחי של העסקה, אולי אפילו בפעימה הקרובה שתיערך מחר. אריאל, לעומת זאת, לא נכלל בשלב זה ברשימות. גם אחיו של אריאל, דוד קוניו, נחטף ונמצא בשבי, בעוד אשתו שרון ושתי בנותיו שוחררו בעסקה הראשונה.
משפחות יהוד נקרעת בין האבל והגעגוע לדולב ז"ל, הדאגה לילדיו הקטנים שנותרו בלי אבא, הציפייה לשחרורה של ארבל – והמאבק לשחרורם של דוד ואריאל. "לארבל יש חיוך ממגנט, אף אחד לא עומד בו", מספר עליה אביה יחי, "היא בקשר עם הקשישים בקיבוץ ותמיד עוזרת להם עם הרבה סבלנות. הייתי מגיע פעם בשבוע לקיבוץ ויוצא בגאווה".
בשבת השחורה, נטע יהוד, האח האמצעי, היה נצור בממ"ד במשך 11 שעות עם בתו. המחבלים נכנסו ויצאו מביתם שלוש פעמים, ולמרות זאת השניים שרדו. בשעות הערב הפקיד נטע את בתו בחמ"ל הקיבוץ ויצא לחפש את אחר האחים שלו – דולב וארבל. את אחיו הוא לא מצא, אך נתקל בגופות של חברים ובבתים שרופים, ביניהם גם הבית של השכנים ‑ בני משפחת ביבס.
"אין ספק שאנחנו בחוסר ודאות", שיתף יחי יהוד בראיון ל"ידיעות אחרונות" בינואר בשנה שעברה, "אבל אין מה לדבר על חוסר הוודאות שלנו לעומת מה שהם (החטופים, י"צ) עוברים. הם לא יודעים אם זה יום או לילה, אם הם יקבלו אוכל, אם יבואו לענות אותם או לרצוח אותם. הם נמצאים מתחת לאדמה, בחושך. לנו יש אור. כולנו, ובעיקר יעל אשתי ואני, נמצאים במשימת חיינו. אנחנו מאוד מקווים שיהיה סוף טוב".
