1.
הדברים חייבים להיאמר: מרגע שהחלה השיבה של המשוחררות הראשונות מהתופת בעזה, אנחנו חיים בתחושה שכאילו קמנו מסוג של אבל. חזרתן של לירי אלבג, נעמה לוי, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע אתמול ממחישה לנו את העוצמה הבלתי נתפסת שלהן, של המשפחות שלהן, של הציבור שתמך בהן בכל מזג אוויר ודרש מהממשלה להשיב אותן הביתה. ועכשיו, מה שנותר לנו הוא לתבוע בצורה שאין לה אח ורע: תחזירו את כולם, עד אחרון החטופים והחללים.
הטיעונים שמעלים המתנגדים לעסקה על המחיר שנשלם בעתיד במותם של אחרים לא עושים שכל. ישראל תמיד מוכנה לשלם כל מחיר עבור שבויים ונעדרים. זה האתוס שלנו, זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו. אנחנו תמיד "נכנעים" למבקשי רעתנו. ואם תוסיפו לכך את הטענה שהעסקה הנוספת תביא לסופה של ממשלת נתניהו החמישית–אז זה מגיע להם, על הפקרה של כה רבים מאזרחי ישראל.
בתחילת המלחמה הצעתי "כולם תמורת כולם". מהדהדי המסרים של הממשלה טענו אז שאני מסייע לחמאס. ומה בסוף קרה? נתניהו "נכנע" לכל דרישות חמאס, רק שבינתיים חלפו כמעט 500 ימים שבהם נרצחו ונהרגו רבים מאלה שנחטפו. ולכן, נמשיך לקרוא בקול רם: לשחרר את כולם, עד הסוף.
2.
חמאס ימשיך לשלוט בעזה. הדרישות שהציב לשחרור החטופים מהיום הראשון של המלחמה מולאו במלואן: סיום המלחמה, שחרור אסירים רוצחי ישראלים וחזרה של מאות אלפי עזתים. מה שראינו אתמול היה רק הקדמה למה שצפוי לנו בהמשך.
מקורות במודיעין האמריקאי טוענים שחמאס גייס בין עשרת אלפים ל-15 אלף לוחמים חדשים. השורות מולאו. נכון, זרענו הרס רב: העזתים שיחזרו לבתיהם יגלו ברובם שנותרו בלי קורת גג. אבל נתניהו, שסירב לדון בשאלת היום שאחרי, ימשיך לבסס ולהכיל את חמאס.
ואשר לנו–תשכחו מההבטחות של נתניהו לסמוטריץ' על חזרה למלחמה. זה נגמר.
3.
דונאלד טראמפ הפך לערבות להשלמת העסקה ושחרור כל החטופים. מעבר לכך, כשנתניהו מדבר על שינוי פני המזרח התיכון, הוא צודק: צה"ל עשה עבודה אדירה בעזה, בלבנון ומול איראן, ואולי אחרי שטראמפ יגיע להסכם חדש עם משטר האייתוללות על השהיית פרויקט הגרעין נזכה גם בתקופה של שקט באזור. אבל אליה וקוץ בה: נתניהו מסרב להציע מתווה להסדר עם מיליוני הפלסטינים שחיים לצידנו.
ההיגיון הבריא מחייב שלאחר שכל החטופים יחזרו נלך לבחירות ותקום ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו חייבים את זה גם לתצפיתניות–שראו הכל והתריעו על מה שצפוי להתרחש, ואיש לא שמע בקולן.
4.
היום אמורה להתכנס הוועדה לבחירת שופטים, ואולי סוף-סוף ייבחר יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. מי יבוא חשבון עם שר המשפטים יריב לוין, שאסר מלחמה על מערכת המשפט? ההתנהגות שלו הייתה לעומתית עד גיחוך.
עמית עונה על הדרישות שמונה הרמב"ם לנושא משרה של שופט: "חוכמה, ענווה, יראה, שנאת ממון, אהבת האמת ואהבת הבריות ובעלי שם טוב". הלוואי שלוין ימצא תעסוקה אחרת לעצמו.
5.
אחרי שנבקש סליחה מהשבות על התקופה הארוכה בעזה, אני מבקש להציע להן שורות משיר שכתבה דליה רביקוביץ, "בשבחי השלווה": "בעוד ימים מאוד רבים / אמצא את שביקשה נפשי / אמצא לי את שלוות נפשי / אמשוך שלווה תשעה קבין".
ועוד נכונו לכן ימים של טוב וחסד, שאתן ראויות להם.
מה שנותר לנו הוא לתבוע בצורה שאין לה אח ורע: תחזירו את כולם, עד אחרון החטופים והחללים
