על שיבת המהפכה המשפטית. אפשר רק לקרוא ולהתבונן בעיניים כלות אל שפעת החוקים שמציפים אותנו בהם בעלי המהפכה המשפטית. דומני כי הם מאמינים שהמוחים נגד הרס מערכת המשפט מותשים משנת המאבק ומשנת המלחמה, ועתה פתוחה הדרך להפעלת הרוב הפרלמנטרי האוטומטי. יחסם לעולם חוקי היסוד מתבטא בהצהרת השר סער במפורש בהאי לישנא: ב-2008 העברתי בחוק היסוד את הצורך בשבעה קולות בוועדת הבחירה למינוי בבית המשפט העליון, בגלל רות גביזון (לא ברור לי כיצד הגדלת מספר הקולות הדרושים הייתה מקילה את מינויה של פרופ' גביזון ע"ה), וכיום אנו מציעים להוריד לחמישה בגלל ד"ר בקשי וד"ר ביטון יבל"א. האם חוק יסוד הוא כאסקופה הנדרסת, כסמרטוט? כבר כתבתי כאן לא אחת על חולשות מה שמוצג עתה כפשרה, גם בעיני מי שמייחל להסכמה הגיונית. התבשיל שרוקחים, סופו ירידה באיכות השפיטה ויד איש ברעהו של פוליטיקאים הבוחשים בעוז בכל מינויי השופטים מקטנם ועד גדולם. בכל הרצון הכן של יזהר שי ודדי שמחי, חבל על הידרדרות שמו הטוב ואיכותו של בית המשפט הישראלי לדרגותיו, גם אם תמיד יש מקום לשיפורים.
על חנינת נשיא בארצות-הברית. סמכות החנינה בארצות-הברית נתונה על פי החוקה לנשיא. כך גם אצלנו, לפי חוק יסוד: נשיא המדינה, אך אצלנו לא יכול היה בשום פנים ואופן לקרות כמו שם, שהנשיא (ביידן) יחון קבוצה של בני משפחתו הקרובה (!) והנשיא (טראמפ) יחון מי שהיו מעורבים כנראה ב"פשיטה" על הקפיטול בשל אי-הסכמה לתוצאות הבחירות לפני ארבע שנים, עבירות חמורות. הדברים הללו נראים בעיני משפטן ואדם הגון שערורייתיים בעליל. אך בארה"ב הם תופסים משפטית, כי אין בג"ץ שיתערב. אצלנו מובן מאליו שהדבר לא היה עובר ואמות הסיפים היו נעות, כי על פי הפרשנות המשפטית של בית המשפט העליון ניתן להתערב במקרים קיצוניים בהכרעת נשיא למתן חנינה (באמצעות שר המשפטים). להאמין כי בדמוקרטיה הגדולה ייתכנו שערוריות כאלה? אכן, לא הכל יש ללמוד מארה"ב, גם לא מינוי שופטים פוליטי, כנהוג שם, שמבקשים בכוח להחדיר אלינו אף על פי שיעלה את הפוליטיקה ויוריד את הרמה (כפי שהוכיחה פרופ' קרן ויינשל במחקרה).
על הבנות הספרדיות והמוסדות החרדיים האשכנזיים. מדי תקופה שבה ומופיעה החרפה הזאת, עולה לכותרות ליום אחד, הכותרות מתפוגגות – והיא נותרת בצחנתה. מי שמשתמט מגיוס יכול גם להביט בעיני נערה חרדית שכל חטאה שנולדה ספרדייה, ולהדיר אותה מחינוך שהיא חפצה בו. אנו מדברים על אנטישמיות – אך מה עם אפליה בתוך עמנו, המנומקת בק"ן טעמים מגונים? תמהני הכיצד לא נשמעת זעקה גדולה ומרה מתמדת. ח"כ חרדי שכבר בעולם האמת התראיין פעם והסביר את האפליה ב"כל עוף למינהו". הייתכן? כיצד אמר מנחם בגין, "ספרדים? אשכנזים? אחים! יהודים!".
על יום השואה הבינלאומי. צבי מנשל, סבו של מתמחי בבית המשפט רועי כהן, היה שורד אושוויץ. בזיכרונותיו סיפר כי הגיע לשם כבן 17, בחור מגודל, והיה רעב. כלבו של קצין גרמני היה מקבל את השאריות ממטבח הקצינים, אך לא מסיים הכל ונרדם. צבי חמד את הנותר אך פחד מן הכלב. לכן הסתובב שבוע סביבו עד שהתיידדו. הוא נטל את השאריות וחילק עם חבריו, וכך חודש של בוננזה - עד שהועברו הקצין והכלב. סיפרתי על כך לשגרירים הזרים בבית משואה, ואמרתי - מדברים בזכויות אדם. הנה מקרה שבו האדם מבקש להשתדרג לדרגת כלב.
על פרופ' יורם מערבי. לפני כחודש נלקח בתאונה טרגית בדמי ימיו פרופ' יורם מערבי, מבכירי מערך השיקום והגריאטריה בהדסה הר הצופים. הכרתיו מכבר כשניסיתי לסייע למכר ערירי להתקבל לשיקום. מעבר להיותו רופא, היה אינטלקטואל, איש ספרות ושירה, מקרין אופטימיות; הודעותיו התכופות ובהן שיר היו מזור לנפשות. חבל על דאבדין.
כמובן ברכה חמה ללירי, נעמה, קרינה ודניאלה פדויות השבי, ותפילה להמשך כולל שלב ב׳ - אנא!
