אֵלֶּה הָיוּ הַזְּמַנִּים שֶׁלֹּא נִתַּן הָיָה לְהִתְכַּחֵשׁ לַיֹּפִי,
הָאֹפֶן הַדָּפוּק שֶׁבּוֹ הוּא מִתְפָּרֵץ פִּתְאוֹם פְּנִימָה, כָּפוּי,
לֹא מְבֻיָּת. עָדִיף הָיָה לַחְדֹּל מִן הַתְּנוּעָה,
לִגְזֹר תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר אֲבָל אֲנַחְנוּ נֶאֱחַזְנוּ בַּחַיִּים
כְּמוֹ נִידוֹנִים לָמָוֶות, הֶעֱמַדְנוּ פְּנֵי זוֹכְרִים אֲבָל הָיִינוּ נְחוּשִים לִשְׁכֹּחַ.
וְהִצְלַחְנוּ, יָשַׁבְנוּ סְמוּכִים לְסִפְלִי קָפֶה, חָלָב הוּקְצָף בִּשְלֵמוּתוֹ וְלֹא
רָאִינוּ בּוֹ צוּרַת פָּנִים מֵתוֹת, בַּחַלּוֹנוֹת עָלְתָה השֶׁמֶשׁ בֵּין גְּשָׁמִים.
לִפְעָמִים הַמִּלְחָמָה חָלְפָה בֵּינֵינוּ, זְקוּפָה, גֵאָה, נִצְחִית,
הִנִּיחָה יָד עַל רֹאשֵנוּ, לִפְעָמִים שָׁמַעְנוּ אֶת
קְרִיעַת הַבֶּגֶד מִן הַבַּיִת הַסָּמוּךְ, דְּבַר מָה נָקָש עַל הַחַלּוֹן
דּוֹמֶה לְאֵבֶל, אֲבָל מֵעַל הַכֹּל הָיָה יֹפִי, בְּהֶחְלֵט הָיָה
יֹפִי.
