מונולוג הפתיחה המוצלח של ניקי גלייזר בטקס פרסי גלובוס הזהב שנערך לפני כחודש כלל את הבדיחות המתבקשות על כוכבים הוליוודיים מול פניהם המתאמצות לצחוק. אבל הרגע שבו אפשר היה להרגיש עלבון באולם הגיע כשגלייזר פנתה לקהל ואמרה, "תראו אתכם, מפורסמים, מוכשרים, יש לכם כל כך הרבה כוח. אתם יכולים לעשות כל דבר, חוץ מאשר לשכנע את אמריקה למי להצביע. לא נורא, אולי תצליחו בפעם הבאה. אם תהיה הפעם הבאה".
הוליווד הרוויחה את הסטירה הזו. היא התגייסה לעזור לקמלה האריס, והתרסקה איתה. עכשיו היו לה שתי אופציות: להגיד שזה רצון העם ולהיעלם, או להחליט ש-51 אחוזים אמנם הכריעו את הבחירות, אבל זה לא אומר שהאדם הנבחר הפך לפחות מסוכן. עשרה ימים אחרי שטראמפ נכנס שוב לבית הלבן, אפשר כבר לקבוע שהוליווד בחרה בכניעה מראש.
ההתקפלות האמריקאית בפני עבריין מורשע עם נטיות פשיסטיות, שלפני ארבע שנים ניסה לשרוף את הדמוקרטיה שלה, היא לא המצאה חדשה. התהליכים האלה קיימים בכל ספרי ההיסטוריה. מה שמפחיד הוא המהירות שבה זה קורה, והמוסדות שכרעו ברך ראשונים: בחברת 'פרמאונט', למשל, לה שייכת CBS, שוקלים להגיע להסדר עם טראמפ שהגיש תביעה מופרכת נגד תוכנית התחקירים המיתית '60 דקות', כי הם צריכים שהוא יאשר מיזוג תאגידי מתוכנן; חטיבת החדשות של ABC תרמה 15 מיליון דולר למוזיאון העתידי של טראמפ, כדי ליישב תביעה מופרכת אחרת שהגיש נגד המגיש הבכיר ג'ורג' סטפנופולוס; אמזון פריים מכינה סרט תעודה על מלניה טראמפ בתקציב של 40 מיליון דולר. המפיקה הראשית של הסרט? גברת מלניה טראמפ. אפילו האמנים מתחילים לשיר אחרת - סנופ דוג, שב-2017 כתב על טראמפ את הפואמה: "צריכים להשעות את התחת האידיוטי שלך, מאדרפאקר", קיבל מיליונים בשמחה כדי לשיר באירועי ההשבעה. אפשר להמשיך, אבל הכיוון ברור - כלבי השמירה של הדמוקרטיה מאולפים לגמרי.
טראמפ מינה בשבוע שעבר את אוהדיו, מל גיבסון, סילבסטר סטאלון וג'ון וויט ל'שגרירים בהוליווד'. מדובר בקשקוש כמובן, אבל עבור טראמפ זו תקיעת אצבע בעין של מוסד שדחה אותו שוב ושוב. גיבסון ירגיש חופשי להגיד מה הוא חושב על יהודים ושחורים בלי לחשוש מביטול, וחוץ מדאחקות של ג'ימי קימל, הוליווד תשתוק עד הפעם הבאה. או כמו שאמרה ניקי גלייזר, אם תהיה הפעם הבאה.
