מָה רַב הַמַּעֲנֶה לִדְבָרִים
שֶׁאֵינָם נִשְׁאָלִים:
"הִנֵּנִי", מֵשִׁיב אָדָם בְּטֶרֶם יֵצֵא לְבֵיתָהּ
וּבְאֵין קוֹל שֶׁאֵלָיו פָּנָה.
אַחַר כָּךְ כְּבָר יְדַבֵּר בְּאָזְנֵי אֲהוּבָתוֹ
וְכָל אֶחָד מִמִּשְׁפָּטָיו יֵחָשֵׁב בְּתוֹכוֹ לְפִתְגָּם
הַנִּרְשָׁם מֵרֶגַע זֶה כְּנוֹף עוֹלָמִי.
מִמֶּנָּה יֵלֵךְ לְבַיִת אַחֵר
וּבְטֶרֶם יֵצֵא יַנִּיחַ בְּיָדוֹ דַּף רֵיק:
"הִנֵּה רְאִי כָּל דָּבָר וְדָבָר מוֹסִיף זְמַן מִשֶּׁלּוֹ —
אֲפִלּוּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל דַּף קַלִּיל זֶה
תְּהֵא דַּרְכִּי מִמֵּךְ מִתְאַחֶרֶת".
