עלויות מלחמת חרבות ברזל הסתכמו עד אמצע ינואר ב-150 מיליארד שקל, כך עולה מהמעקב הכלכלי הצמוד המתבצע בלשכתו של היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, תא"ל גיל פנחס. העלות היומית הממוצעת הייתה כ-300 מיליון שקל, אך ישנם פערים גדולים בין עלות הלחימה בלבנון (30 מיליארד שקל) לבין זו ברצועת עזה וכן בין ימי קרב אינטנסיביים ("לילה אחד של הגנה על שמי ישראל בסיוע הקואליציה הבינלאומית מפני מתקפת טילים איראניים עלה לנו מיליארד שקל") לבין ימי הפוגה המתגלגלים לכדי שביתת נשק ממושכת.
הסעיף הכבד בהוצאה הביטחונית הוא מימון צבא המילואים, 45 מיליארד שקל. כאן מתגלות שתי בעיות: אי-אישור התקציב ל-2025 והגברים החרדים בגיל הגיוס המשתמטים ממנו. שתיהן קשורות.
1 צפייה בגלריה
(באוצר מעריכים את העלות התקציבית של אי גיוס החרדים והחלפתם בחיילי מילואים ב־ 22 עד 26 מיליארד שקל בשנתיים | צילום: קובי קואנקס)
ביצוע תקציב המדינה לשנה זו מתעכב משום שהמפלגות החרדיות לא מוכנות להצביע בעד אישורו הסופי בכנסת כל עוד לא הונח על שולחנה חוק הגיוס החדש, שאמור לאפשר לרוב רובם של בחורי הישיבות והכוללים להתחמק ולהשתמט משירות צבאי סדיר עוד שנים רבות. העיכוב כופה על החשב הכללי במשרד האוצר לנהל מה שמכונה "תקציב המשכי", מסגרת הוצאה המבוססת על תקציב שנה קודמת מחולק ל-12 חודשים. משק ישראל התנסה בהצלחה בתקציבים המשכיים כאלה, בשנים של בחירות מוקדמות. אך הפעם המצב שונה: התקציב המקורי של 2024 השתנה במהלכה בעשרות מיליארדי שקלים, במיוחד בסעיף הביטחון. במאי 2023 אושר ל-2024 תקציב ביטחון של 83 מיליארד שקל, שהפך לאחר פרוץ המלחמה לתקציב מאושר של 137 מיליארד שקל ולתקציב סופי של 170 מיליארד שקלים. איזה משלושתם ישמש כנקודת מוצא לחשב הכללי? לא ברור. גרוע מזה: גם תקציב הביטחון של 2025 תלוי באוויר. בהצעת חוק שאושר בקריאה ראשונה נכלל תקציב ביטחון ב-108 מיליארד שקל, כפוף להמלצות ועדת נגל (ועדה ציבורית לקביעת מסגרת רב-שנתית להוצאות ביטחון בראשות תא"ל יעקב נגל, בעבר יו"ר המטה לביטחון לאומי) שהמליצה להגדילו ל-123 מיליארד שקל.
הפלונטר גורם למשרד הביטחון להשעות ולהקפיא חלק ניכר מהתשלומים לספקים, קבלנים ויצרנים ועלול להקשות על הארכת שירות החובה לחיילים ביחידות נדרשות, כשאת מקומם ייאלצו למלא מילואימניקים. הן במערך הכלכלי-כספי של צה"ל והן באגף התקציבים באוצר זועמים על ועדת נגל בשל התעלמותה מהנושאים הקריטיים לעתיד הצבא. גורם ממשלתי בכיר: "אין בדוח שפירסמה הוועדה התייחסות ליכולותיו של המשק לממן הוצאות ביטחון גדולות, אין חישוב של משקל הביטחון בתוצר המקומי והשפעתו על הצמיחה ועל החוב הממשלתי ובעיקר אין שום מתווה לגיוס החרדים. כלום. ישועה לא תבוא ממנו". באוצר מעריכים את העלות התקציבית של אי-גיוס החרדים לצה"ל והחלפתם בחיילי מילואים ב-22 עד 26 מיליארד שקל בשנים 2025 ו-2026. העלות למשק כולו עלולה לטפס ל-85 מיליארד שקל באותה התקופה, כפי שחשף עלי בינג, סגן ממונה על התקציבים לענייני ביטחון באוצר ביום עיון סגור של מכון אהרון למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן והאגודה הישראלית לכלכלה. בצה"ל שותפים להערכות אלו ושותפים לזעם.
הולכים לדוד סם
זרימה שוטפת של הסיוע האמריקאי למלחמת חרבות ברזל – נושא נוסף ממנו התעלמה ועדת נגל – התחדשה באחרונה אחרי עיכוב ראשוני. הדולרים לרכישת אמצעי לחימה מגיעים כמובטח, זאת בנוסף לסיוע הביטחוני האמריקאי הקבוע ב-3.3 מיליארד דולר לשנה בתוספת 500 מיליון דולר לשנה השתתפות בפיתוח מערכי הגנה מטילים ורקטות. הכל לפי מזכר הבנות שנחתם על ידי תת מזכיר המדינה של ארה"ב וראש המטה לביטחון לאומי של ישראל בספטמבר 2016 ותוקפו לשנים 2019 עד 2029. עכשיו במשרדי ראש הממשלה, הביטחון והאוצר מתחילים הדיונים לקראת גיבוש מזכר הבנה לעשור נוסף. באיזה סכום? בהתחשב בהתייקרות המשמעותית של הציוד הצבאי, שכבר הייתה וצפויה להימשך (תקציבי הביטחון בעולם מזנקים), סביר להניח שישראל תבקש לקבל בשנים 2029 עד 2039 סיוע צבאי ב-48 עד 50 מיליארד דולר, בקירוב. יחסית לתקציב הענק של משרד ההגנה האמריקאי לא מדובר בכסף גדול – העזרה האמריקאית לאוקראינה הסתכמה עד כה ב-106 מיליארד דולר, אך המשימה מסתבכת לנוכח הסלידה של אלון מאסק, האחראי בממשל טראמפ על קיצוצי תקציב, מסיוע חוץ באשר הוא. הנושאים והנותנים הישראלים מתכוונים להדגיש בפני האמריקאים את היות ישראל עבור ארה"ב "נכס אסטרטגי" וגם "שדה ניסויים למערכות נשק חדישות", ולהזכיר שכל כספי הסיוע יוזרמו לקניית אמצעי לחימה מחברות נשק אמריקאיות. הצ'ופר של מזכרי ההבנה הקודמים – אפשרות להמיר כמה מאות מיליוני דולרים לשנה לשקלים ולרכוש בהם תוצרת ישראלית – יתבטל סופית ב-2028. הנטל של הצטיידות באמל"ח מקומי, המכונה בעגה צה"לית "עצמאות יצרנית", יונח על כתפי הציבור בארץ.
צה"ל כצבא במשטר דמוקרטי כפוף לממשלה נבחרת ולהחלטותיה המדיניות והביטחוניות. זה לא מונע ממנו להציג בפניה את המשמעויות התקציביות של תרחישי המלחמה וההסדרים השונים. מותר להניח שהעלות "המטורפת" של ממשל צבאי ישראלי ברצועת עזה – עשרות מיליארדים שיכולים לבוא רק מצמצום המוכנות לעימות מול איראן – הייתה גורם בעל משקל רב בהחלטה על סילוק האופציה הזו משולחן הדיונים.
לצה"ל, הנחשב כעת לצבא הטוב בעולם, אין משאבי כסף, אמצעי לחימה ומספרי לוחמים אינסופיים. "אנחנו על סף מגבלת משאבים", אומרים גורמים במשרדי הביטחון והאוצר. לכל שקל שיושקע בהמשך הכיבוש של עזה ודרום לבנון יש שימושים אלטרנטיביים, צבאיים ואזרחיים, החיוניים לבניין כוח, להרתעת איראן ולחיזוק החוסן הלאומי. סיום המלחמה בדרום ובצפון נטוע בבירור בתשתית ההמלצות של ועדת נגל ובתוכניות תקציביות של מערכת הביטחון.
בצאתו בשבוע הבא לפגישה המתוכננת עם הנשיא טראמפ יצטרך לכן ראש הממשלה נתניהו לעשות את מה ששנוא עליו, לבחור. לבחור האם יפנה בבקשת תמיכה לנשיא ארה"ב בשמה של ממשלת סמוטריץ'-בן גביר או בשמה של ממשלת מדינת ישראל. בשם הביטחון הקואליציוני או הביטחון הלאומי.
בינת משחקים
בינה מלאכותית (AI), ענף בהייטק השוקד להתוות את הדרך לבניית מחשבי על שיהיו יותר נבונים, אינטליגנטים, ידענים וגם יותר חכמים מבני האדם הוא שילוב של יצירתיות מתפרצת ועבודת נמלים מייגעת. התחום קיים מזה עשרות שנים ומתקדם לפעמים בצעדי צב ולפעמים בקפיצות ענק. או שמזנק לכותרות ומתורגם להוראות קנייה של מניות הקשורות איכשהו לתחום – שבבים, מאגרי מידע, אנרגיה ועוד – או שנסוג מאור הזרקורים ומהצגים הירוקים של הבורסות.
ההמצאות והפתרונות של גאוני ההייטק בשנים אחרונות לימדו ואימנו את הבינה המלאכותית לדבר שפת בני אדם, להיות נגישה לכל בעל טלפון נייד, לענות (איכשהו) לשאלותיו ולסכם את הגיגיו. זה דרש השקעות כבדות של ענקיות טכנולוגיה רב-לאומיות ואחר כך השקעות קטנות, מתוחכמות ויעילות של חברות הזנק. אחת מהן, סינית בשם דיפסיק, חוללה השבוע נדנדה קצרה וחדה בשוקי ניירות הערך, מפאניקה לאדישות. אחרות, ביניהן חברות ישראלית במגזר הפרטי והביטחוני, השיגו תוצאות דומות בלי הרעש ומהמהומה. תחום הבינה המלאכותית התגלה שוב כאתגר מתמשך ומשתנה, עם סבבי התלהבות ואכזבה ובלי קו סיום באופק. ואחרי הכל, הסדר הרציונלי וההיגיון המתמטי הם עדיין היסודות המוצקים של מדעי המחשב ובמשתמע של הבינה המלאכותית שהיא, כהגדרתה, מלאכותית. את ההחלטות המטורללות של השיגיון האנושי, לטוב ולרע, לא נוכל לנבא. ולא רק בינתיים.
כשביקשתי מאחת האפליקציות הפופולריות של הבינה המלאכותית לסכם את אירועי השבוע שחלף (אפליקציית דיפסיק סירבה להתייחס) קיבלתי פסוק יבש: "התחום של הבינה המלאכותית מתפתח במסלולים וכיוונים רבים, ולכן צפוי לחוות תנודתיות חדה בחודשים הקרובים ומעבר לכך". יבש אך נכון: תחום ה-AI, בהגדרתו הרחבה, מבעבע וימשיך לבעבע, כשחברות הטכנולוגיה הגדולות נלחמות בכל כוחן האדיר לשמר את מעמדן וחברות חדשניות קטנות ובינוניות מתפרצות ומערערות את השליטה של הענקיות. מי תצא מפסידה? מי שתתפתה לנוח על זרי דפנה וגם מי שתרוץ מוקדם מדי לשוק. ומי תנצח ותקטוף את הגביע? הו, לו ידעתי הייתי מיליארדר.
