1.
אל מול הטקסים שליוו את שחרורם של החטופות והחטופים, שבמרכזם השלט שקבע "הציונות לא תנצח", קיבלנו אתמול הוכחה נחרצת שהציונות ניצחה.
הציונות ניצחה משום שאחרי האסון של 7 באוקטובר קמו הישראלים, התאוששו ונלחמו על זכותם לחיות במרחב הזה, במדינה שנבנתה במלחמות וחרף ניסיונותיהם של שכנינו לגרש אותנו מכאן. גם גילויי הערבות ההדדית שליוו את המאבק הציבורי להשבתם של החטופים גברו על התנהגותה של הממשלה בראשותו של נתניהו ושותפיו מהימין הקיצוני - אף אחד מאלה שהופקרו לא יישאר מאחור.
דבר נוסף שלמדנו הוא שלסיסמאות שנתניהו מכר לנו על קדושת צירי נצרים ופילדלפי ומיגור חמאס אין אחיזה במציאות - בעיקר כי יש בעל בית חדש, דונלד טראמפ. ובהמשך השבוע בעל הבית הזה צפוי להנחות את ראש ממשלת ישראל להפסיק ולפנטז על המשך המלחמה, ולהתחיל לדאוג לשחרור כל מי שנשאר בשבי חמאס.
2.
ירדן ביבס חזר מהשבי, בשעה שקיים חשש כבד מאוד לגורלם של יקיריו - רעייתו שירי וילדיהם אריאל וכפיר. כולנו נושאים עימנו במלחמה הזו את תמונתה של שירי, שמנסה להגן בגופה על שני ילדיה מול מרצחי חמאס. המשורר האמריקאי-אנגלי ת"ס אליוט ניסה, בארבע שורות של שיר, לתאר את תחושות הייאוש וההתפכחות שלו נוכח מוראות מלחמת העולם הראשונה: "זו הדרך בה נגמר העולם / זו הדרך בה נגמר העולם / זו הדרך בה נגמר העולם / לא בפיצוץ אלא ביבבה".
כך נזכור את המלחמה שנתניהו הבטיח לסיים ב"ניצחון מוחלט".
3.
בדרכי לכיכר החטופים בשבוע שעבר עברתי דרך גדרות, שערים ומחסומים שנצמדו אליהם עשרות שוטרים ומאבטחים - והבנתי שנתניהו בסביבה, מעיד במשפטו. באותו בוקר חזר ראש הממשלה שוב על התהייה במה הוא נאשם בכלל, וככל שהמשפט הזה נמשך הטיעונים שלו נעשים יותר ויותר משכנעים. בין כתבי אישום כל כך חמורים מצד אחד, לבין הליך משפטי שמתנהל כבר שנים ומופרע תדיר על ידי הליכים רפואיים ומחלות של הנאשם והשופטים ומלחמה בשבע חזיתות - אולי באמת הגיע הזמן להפסיק את הגרוטסקה הזו.
4.
צד את עיני במוזיאון תל-אביב ציור של הנווט רון ארד שצייר אלעד לרום. "הכוכב השחור", שמה של היצירה, שבה ניבטת תמונתו של ארד בסרט כפי שהופיעה בתיעוד שפורסם בטלוויזיה בלבנון ב-2006, שני עשורים לאחר נפילתו בשבי. ארד מדבר אל אימו, רעייתו ובתו. בציור עיניו טרוטות, על פניו זקן עבות. מעליו "מדליק" לרום ספק ירח מלא, ספק שמש צהובה.
סרטים כאלה ראינו גם מאז 7 באוקטובר. סרטים שבאמצעותם חמאס ביקש לאיים שגורלם של החטופים יהי כגורלו של ארד, שעקבותיו נעלמו.
5.
השבוע לפני שבע שנים הסתלקה רעייתי רחלה מהעולם. בפגישה אקראית עם נשיא האקדמיה הלאומית ללשון, פרופ' משה בר אשר, הוא אמר לי: "היו לי אלפי סטודנטים ואלפי סטודנטיות, ורק רחלה שיפר אחת". בשבעה הגיעו אלינו ארבע עובדות ממזנון משרד החינוך, שסיפרו ש"היא הייתה היחידה מבכירי המשרד שספרה אותנו, ובכל הזדמנות העניקה לנו מתנות".
ואני הקדשתי לה שורות משיר אחר של ת"ס אליוט: "רוח חורף זועף לא יקפיא, שמש טרופי זועם לא יוביש את הוורדים בגן הוורדים שהוא שלנו ושלנו בלבד. אך הקדשה זו נועדה לאחרים שיקראוה, אלו מילים פרטיות הנאמרות לה בפומבי".
יהי זכרה של רחלה לנצח.
הציונות ניצחה משום שאחרי האסון קמו הישראלים ונלחמו על זכותם לחיות במרחב הזה, במדינה שנבנתה במלחמות
