מיקי חייט נולד להיות גיבור של סרט דוקומנטרי מרגש. בחור צעיר מקים בלב השכונה שלו בבני-ברק חוג קפוארה (כשמדובר בחרדים, תמיד צריך לציין שזה "לב השכונה" ולא סתם מקום בשכונה). חייט הוא צעיר עם להט בלתי נגמר להפיץ את בשורת אמנות הלחימה הברזילאית, ולא רק זה: הוא אדם כריזמטי ואופטימי בצורה בלתי רגילה. הוא כוכב אמיתי, והסיפור שלו מאוד מעניין.
"הרבי קפוארה" צולם הרבה לפני המלחמה, אבל עניין גיוס החרדים תמיד היה בכותרות, גם אם לא בכותרות הראשיות. זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, וכשרואים בחורים חרדים צעירים מתאמנים בכל הכוח על מהלכים שינצחו את היריב שלהם, אי-אפשר שלא לחשוב על הסוגיה הזאת.
הסרט של הבמאי ברק הימן ("החבר דב", "סוף לסיפור" ועוד) הוא סרט מתוק בבסיסו, שלא לומר אפילו סרט כובש עם גיבור מדהים. אבל הוא נופל במשהו שהרבה יצירות על חרדים נופלות בו: רומנטיזציה של החברה החרדית. הצגה שלה כאיזה שטעטל חמודה כמו ב"כנר על הגג", משהו שאנחנו כישראלים כמעט עורגים אליו.
איזו תמימות, אילו חלות לשבת ואיזה קוגל טעים הם מכינים. הבעייתיות שבסגנון החיים הזה אינה מוצגת כהלכה, ובטח לא הקונפליקט שלו עם העולם שבחוץ – כלומר עם מדינת ישראל שאזרחיה בגיל 18 מקבלים צו גיוס ואין להם זמן לקפוארה. יש להם 30 שניות לרוץ לעץ ולחזור בטירונות, ואחר כך מחכים להם החיים עצמם, והם רחוקים מהמלחמה שמנהל מיקי חייט. הוא נאבק על השמנת, המשוחרר הטרי מהצבא צריך להיאבק על מקומו במעמד הביניים.
גם "קוגל" המצוינת, שהסתיימה לא מזמן, מציגה את החיים החרדיים בשיאם, ממש כיף חיים להיות חרדי. אין מגבלות אמיתיות, אין הרהורי כפירה, אין מחיר ואין שאלות על אורח החיים הזה. גם "שבאבניקים" הסופר-מצליחה מדלגת מעל השאלות הללו. כולן נראות לפעמים כמו 50 גוונים של "כנר על הגג" – התרפקות על סגנון החיים החרדי, כאילו זאת התשובה. הגענו ממצב של חוסר ייצוג חרדי על המסך, למצב של אובר-ייצוג, שכולל קלישאות דביקות ורומנטיקה קיטשית. קצת ביקורת לא תזיק לאף אחד. לא יכול להיות שזה סגנון החיים המושלם, זה פשוט לא הגיוני בשום צורה.
בקטנה
בפרסומת החדשה של פלאפון יהודה לוי מדבר עם נועה קירל תוך כדי שהיא בהופעה (כבר לא אמין, איך היא שומעת ברעש הזה?) ואז פורץ לבמה כדי להצטלם איתה (מסר בעייתי מאוד, בהנחה שאתם פונים לקהל צעיר). אז מה פלאפון אומרים פה בעצם? יאללה בלגן, תתפרעו חופשי בהופעות. תפרצו ותפריעו לכולם ליהנות, העיקר שזה יעלה לסטורי, ומובטח לכם שהמעשה הדוחה הזה יעלה במהירות, כך שכולם יוכלו לראות שאין לכם בושה. החוצפה הישראלית מעולם לא הצטלמה רע יותר.
