אם להאמין למה שקוראים ברשת, הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות לאנושות הוא זכיית 'אמיליה פרז' באוסקר. עבור צופים שמרנים בואכה טראמפיסטים, הסרט המוביל במספר המועמדויות (13) הוא התגלמות תרבות ה-woke וה'פרוגרעעעס' של הוליווד המדושנת (למרות שהוא מצרפת בכלל) והדיפ-סטייט, וכל מטרתו להפיל נשיא (ומאסק) מכהן, עם סיפור על ברון סמים מקסיקני שעובר ניתוח לשינוי מין. עבור הפרוגרסיביים, הסרט הוא ניכוס תרבותי קולוניאליסטי של במאי צרפתי סטרייט, שהעז בחוצפתו לעשות סרט להט"בי שקורה במקסיקו, אבל צולם בכלל בפריז (כי 'קזבלנקה' אשכרה צולם בקזבלנקה ולא בסט הוליוודי?), עם שחקניות אמריקאיות שמזייפות בספרדית. ויש גם שונאים, ובעיקר שונאות, מהכיוון השלישי - מעריצות 'מרשעת' שחברו לטראמפיסטים: מה פתאום סרט צרפתי מתנשא שהתגלה בפסטיבל קאן יזכה באוסקר האמריקאי? קממברים החוצה!
את כולם איחדה השבוע השחקנית הראשית קרלה סופיה גסקון, שהתגלתה כרוזאן בר בספרדית והורידה את סיכויי הזכייה שלו היגון שאולה, עם ציוצי עבר שכוללים חיבה להיטלר ושנאה למוסלמים. מי אמר שאי-אפשר לחבר בין עמים?
אמן שגסקון לא תבוא לטקס, אבל למה לשחוט סרט טוב? 'כולם שונאים את אמיליה פרז', זעקו הכותרות, כלומר כולם חוץ ממי שאוהבים אותו - החתום מטה והרבה חובבי קולנוע. ויכוחים על סרטים זה כיף, אבל מהפמפלטים הזועמים ברשת עולה שרוב שונאיו לא ממש צפו בו, או באו עם דעה מוכנה מהבית. בדרך להפיכתו לפיניאטה, התברר שגם הקולנוע הפך לעסק מפלגתי, לניסיון לבעוט בצד השני כמה שיותר חזק. ככה זה כשההייטריות משתלטת על כל חלקה טובה.
