מוני מושונוב מתרגש לקראת המופע "אני ואתה – מנגנים עם אריק איינשטיין", שתזמורת המהפכה תקיים לזכר חברו המנוח ביום שלישי הקרוב (11.2) במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. המופע יציע פרשנות חדשה לשיריו של איינשטיין, והוא מנוהל אמנותית על ידי זהר שרון, רועי אופנהיים ואמיר לקנר. גם רומי דלומי תשתתף בו, ומושונוב יודע שיחסית אליה, וכמובן יחסית לאיינשטיין, הוא לא בדיוק זמר.
"את אריק תמיד הצחיק שאני שר", אומר השחקן הוותיק, שמריץ עכשיו גם מופע יחיד, "מפגש מושונוב". "אני חושב שאם הוא היה רואה אותי על הבמה בערב הזה, הוא היה צוחק. הוא תמיד היה נותן לי מחמאות על השירה, אבל גם צוחק ואומר, 'תתייעץ איתי בענייני סולמות'. אריק היה חקיין גדול והיה מדגים לי איך אני עומד ושר".
11 שנה חלפו מאז מותו של איינשטיין, ומושונוב לא מפסיק להתגעגע אליו. "אני לא יכול לחשוב על רגעים שבהם אני לא חושב על אריק", הוא אומר. "הוא נמצא איתי כמעט כל יום".
איך הכרתם?
"בשנות ה-70 אמרנו אחד לשני שלום-שלום, לא יותר. בהתחלה התביישתי לדבר איתו. לא ידעתי אם הגעתי לרמה שאני יכול להגיד לו שלום. הפעם הראשונה שממש פגשתי אותו הייתה אצל שלמה יידוב. יידוב אמר לי, 'עוד כמה דקות אריק צריך לבוא לפה', ואני הייתי בהלם. ואז הוא בא, לחץ לי את היד, שאל אם 'מושונוב' זה בולגרי או בוכרי והתחיל לדבר בולגרית. ככה זה התחיל. לאט-לאט נרקמה חברוּת. גם עשינו יחד את קלטות הווידיאו לילדים 'כמו גדולים' ואת הסרט 'כבלים'".
לו אריק היה חי היום, מה הוא היה אומר על מצב המדינה? שהיא שוב הולכת פייפן?
"או שהוא היה מסתגר, או שהוא היה כותב על זה. מה הוא היה אומר, זה לא חשוב. חשוב מה הוא היה מרגיש. הוא היה מרגיש את מה שכולנו מרגישים, את העצב הגדול, התסכול, הצער. בימים האלה, כשאנחנו חווים תנודות קיצוניות במצב הרוח, הפינה הזאת של אריק והערב הזה הם נחמה גדולה"
