כל אמריקה משתגעת. הנשיא טראמפ, שזכה לתדמית של מי שמחויב לעסקאות, להימנעות מכניסה למלחמות אינסופיות ולהבאת שלום למזרח התיכון, הציע תוכנית חסרת תקדים: פינוי כל הפלסטינים מרצועת עזה, לצורך שיקומה והפיכתה לריביירה בניהול אמריקאי.
הרעיון המהפכני, כך נראה, ריגש את ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך הותיר רבים בציבור האמריקאי – ובמיוחד בתקשורת – מבולבלים, אם לא בהלם מוחלט. במבט ראשון, דבריו של טראמפ עשויים להיראות כמו עוד הפתעה מדיניותית רדיקלית – דוגמת הטלת מכסים כבדים על קנדה ומקסיקו או פיטורי אלפי עובדים פדרליים – שהפכו לסימן ההיכר של כהונתו. אך מבט מעמיק יותר חושף שינוי במדיניות האמריקאית כלפי הסכסוך.
הממשל הקודם ביקש להשיג הפסקת אש בעזה, לשחרר את החטופים ולהעביר את השליטה ברצועה לידי הרשות הפלסטינית. אך לא נראה שהייתה תוכנית רצינית לפירוז עזה או להבטחת יציבותה של הרשות הפלסטינית, שלא תקרוס – כפי שקרסה ב-2007 – בתוך ימים ספורים. לא ניתנה מחשבה ממשית לשאלה כיצד ניתן לשקם את עזה בזמן שנמצאים בה מיליוני פליטים ואלפי פצצות שלא התפוצצו. הנשיא ביידן, בדומה לאובמה לפניו, ראה בהיעדר מדינה פלסטינית את מוקד הסכסוך, ושאף לפייס את איראן במקום להתעמת עימה.
כעת, במהלך דרמטי אחד, טראמפ משנה את כללי המשחק. הוא מכיר בכך שעזה תישאר מקור לאלימות ולמלחמות כל עוד לא תפורז ולא תשוקם. הוא מבין שאף אחד משני היעדים הללו אינו בר-השגה כל עוד חמאס שולט ברצועה, וכל עוד הפליטים נשארים ללא השירותים הבסיסיים ביותר. הוא גם מבין שאיראן אינה ניתנת לתמרוץ לשיתוף פעולה, אלא שיש להעניש אותה ולמנוע ממנה להמשיך לספק תמיכה לטרוריסטים.
אולי חשוב מכך, טראמפ מתמודד עם ההתמכרות הפלסטינית לקורבנות – התמכרות שמנהיגים אמריקאים איפשרו לה להתקיים במשך שנים ארוכות. הפלסטינים יכולים לעמוד על חורבות עזה ולהכריז על ניצחון בפני העולם המוסלמי ועל סבל בפני המערב, אך טראמפ אינו קונה לא את זה ולא את זה. במקום זאת הוא מציע לפלסטינים הזדמנות להשתחרר מהתמכרותם לקורבנות ולהבטיח עתיד טוב בהרבה לילדיהם ולנכדיהם.
למרבה הטרגדיה הפלסטינים בוודאי ידחו את הצעתו של טראמפ, יחד עם כל העולם הערבי. ה"מומחים" בוושינגטון יכנו את תוכניתו טירוף, וחלק מחברי מפלגתו שלו יפקפקו בכדאיותה. הסיכויים לממש את הפרויקט – להעביר את אוכלוסיית עזה ולשלוח כוח אמריקאי להשתלט על הרצועה – אולי נותרו קלושים. אך זה לא משנה.
גם אם חזונו של טראמפ יישאר בגדר חזון בלבד, הוא שינה באופן יסודי ובלתי הפיך את הדיון על הסכסוך. בכך שעירער כמעט על כל הנחת יסוד ארוכת שנים והציע רעיונות רדיקליים חדשים, הוא פתח את הדלת ליוזמות דיפלומטיות יצירתיות ולאפשרות להשיג מזרח תיכון יציב יותר – ובסופו של דבר גם שָׁלו יותר.
טראמפ מציע לפלסטינים הזדמנות להשתחרר מהתמכרותם לקורבנות ולהבטיח עתיד טוב בהרבה לילדיהם ולנכדיהם
