ערב ההשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה ב-2007 הייתה רמת החיים בה גבוהה במקצת מרמת החיים ברשות הפלסטינית. בקיץ 2023, אחרי 16 שנות חמאס, ירדה ההכנסה הממוצעת הריאלית לנפש בעזה ב-55%. בשטחי הרשות עלתה בשיעור דומה. במקביל הועמקו הפערים: שכבה קטנה של פעילי חמאס ומקורביהם, של מבריחים, אנשי כנופיות וסוחרי סמים התעשרה יפה, שאר האוכלוסייה הידרדרה לעוני, להכנסה חודשית לנפש של 70 עד 100 דולר בלבד. זמן מה לפני טבח 7 באוקטובר נכתב כאן: "אין סיכוי ממשי שחמאס ישנה את דרכו ואת סדר עדיפויותיו וישים את הפיתוח הכלכלי בראש. המציאות העכשווית שבה 80% מתושבי עזה מתקיימים (בדוחק) מתרומות חיצוניות משרתת אותו מצוין. העוני הוא מכשיר השליטה של חמאס בשני מיליון פלסטינים".
הקביעה הזו מתבררת כנכונה גם אחרי מלחמת חרבות ברזל שהפכה את רצועת עזה לאדמה חרוכה ואת אוכלוסייתה לעקורים, מובטלים, נוודים ודרי אוהלים. הבנייה מחדש של רצועת עזה היא משימה של 35 מיליארד דולר, ובאין לשרידי חמאס נכונות לנטוש את עזה ולא אינטרס לשקמה, אף גוף בינלאומי ו/או ערבי לא יהיה מוכן להרים ולהוציא לפועל את המיזם הגרנדיוזי. עתיד עזה ועזתים נראה מייאש, קודר, שחור משחור.
1 צפייה בגלריה
(גם הכוונה להטיל מכסים על מקסיקו, קנדה וסין עוברת גלגולים רבים. הנשיא טראמפ | צילום: אי־פי)
עד שבא איש הכאוס והכוח הנשיא דונלד טראמפ והצהיר אל מול עולם פעור פה: ארה"ב תשתלט על רצועת עזה. אנחנו נשלוט בה. קודם כל נמצא דרך לשכנע ולתמרץ המוני עזתים להגר מרצון למדינות קולטות (אולי גם לשטחי הרשות). אחר כך נתחיל לפנות הריסות, לסלול כבישים, להניח תשתיות ולבנות בתי מלון, מסעדות ובתי קזינו. נהפוך את רצועת עזה ללאס-וגאס. ואם חמאס יעשה בעיות, נכה בו כפי שהבסנו את דאעש בתקופת כהונתי הראשונה. והמיליארדים לשיקום, מאיפה? ממדינות ערביות עשירות ומיזמים וקבלנים פרטיים.
אפשר להתייחס לחזונו של טראמפ בזלזול גמור ולהזדעזע, ובצדק, מוסרית: קהיליות אדם אינן פיונים להזזה במשחק שחמט גלובלי. אפשר גם לראות בתוכניתו ביטוי נוסף לרולטת ההחלטות האופיינית לו, למאמצו להדהים, לזעזע, לאיים, לעורר פרובוקציות. ואחר כך להרפות, כמו בפרשת המכסים על מקסיקו וקנדה שלא הוטלו. דוברת הבית הלבן כבר הזדרזה להכחיש חלקים מהצהרת הבוס ולהבהיר שהם בעצם הוצאו מהקשרם.
דעת הקהל הבינלאומית הרשמית הזדעזעה ומיהרה לגנות את תוכנית טראמפ. אבל מה מציעים מבקריו לאוכלוסיית עזה המוכה מלבד חיים עלובים חסרי עתיד בין ההריסות שהותירו הפצצות צה"ל? 85% מהמבנים לא ראויים למגורי אדם. אין בתי ספר, בתי חולים, בתי מסחר. ספק אם תימצא ולו אמא פלסטינית אחת שלא תעדיף לחפש לילדיה עתיד מחוץ לרצועה. מחוץ לגיהינום.
המדינאים המגדפים לא למדו דבר מקריסה הכלכלית של עזה בשנות שליטתו הברוטלית של חמאס, לפני אוקטובר 2023, וממשיכים להפריח סיסמאות ריקות. אפילו תוכניות השיקום הראשוניות שגובשו אשתקד על ידי קבוצה בינלאומית של אנשי רצון טוב לא עברו את שלב האשליה. מאז הנכונות הערבית והמערבית להסתבך בשיקום עזה התפוגגה כליל.
תוכנית הפינוי-בינוי הלא מבושלת והלא ריאלית של טראמפ אינה הפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני (בעקיפין היא דווקא מקדמת את פתרון שתי המדינות) ותעבור שינויים מרחיקי לכת, בכך אין ספק. אך המסר החשוב שלה יישאר: העתיד הכלכלי של עזה ואוכלוסייתה הוא עניין גלובלי, לא מקומי. אם הקהילה הבינלאומית לא תתעשת ולא תתגייס למשימה של חיסול שלטון חמאס, פירוז רצועת עזה מנשק ושיקומה המהיר, אמריקה של טראמפ תעשה זאת. או לפחות מוכנה לעשות.
הכל זה מלמעלה
לא צעיר אך נראה צעיר, עמוס שפירא עדיין חסר מנוחה. מבטו על הכשלים והמחדלים שאפשרו את מתקפת חמאס מבוסס על עברו הניהולי המפואר: הוא היה מנכ"ל התאגיד תעשייתי חוגלה, מנכ"ל חברת התעופה אל על, מנכ"ל מפעיל התקשורת סלקום ונשיא המוסד להשכלה גבוהה, אוניברסיטת חיפה. ארגונים מגוונים, גדולים, תחרותיים. למטרות רווח ושלא למטרות רווח. הוא ואני משוחחים בתקופה של חילופים בצמרת המערך הביטחוני, במטה הכללי של צה"ל ומשרד הביטחון - ובמקביל שפע של תחקירים על אירועי אוקטובר 2023.
מה אתה לומד מהתחקירים?
שפירא: "אני לומד עוד ועוד פרטים על מי אמר מה ולמי בלילה הקריטי שבין 6 ל-7 באוקטובר ובשבועות אחר כך ומי עשה מתי ואיזו טעות מבצעית. אכן חשוב לברר את מהלך העניינים ואת לוחות הזמנים, אבל לא די בכך. לא כאן טמון שורש המחדל ולכן העיסוק בפרטים אלו לא ימנע את האסון הבא".
מה כן ימנע?
"שינויי יסודי בתרבות הארגונית של הצבא, של גופי הביטחון האחרים ושל הממשלה וראשיה. בתקופת כהונתי כמנכ"ל אל על בחנתי את הסיבות לתאונות אוויריות קטלניות. גורם אחד בלט בהן: החשש של הדרגים הנמוכים בשרשרת הניהול של חברות התעופה לחלוק בגלוי על דעת הבוסים שלהם. כשקצין ראשון במטוס נוסעים מפחד להעיר לקברניט, אל תמריא עכשיו מפני שאתה מסכן את הטיסה – מפחד כי בפעם הקודמת כהשמיע את ההערה הקברניט גער בו 'אני יודע יותר טוב' - הסיכוי לאסון מזנק לשמיים. באין זרימה חופשית של ביקורת מלמטה למעלה, גם הארגון הצבאי היעיל ביותר צפוי להתנוון".
אי-אפשר שלא להיזכר כאן בסירוב הקצינים הבכירים להקשיב ברצינות לאזהרות התצפיתניות.
"התפקיד הכי חשוב של מפקד – כמו של מנכ"ל - הוא להזמין ולעודד השמעת דעות חופשית, מאתגרות, ביקורתיות ולהתייחס אליהן במלוא הרצינות. לא לבטלן כלאחר יד, כפי שקרה אצלנו מול האזהרות של התצפיתניות ומול הערכות חריגות שנפוצו באמ"ן. עליו לחפש את האנשים שימשכו בכנף המעיל שלו ויטיחו בפניו את חששותיהם. יערערו על ההסכמה הכללית. באווירה של דיכוי והשתקת דעה עצמאית, היררכיה אטומה והתעלמות מאזהרות המגיעות מלמטה, מחדל מדמם הוא רק שאלה של זמן ונסיבות".
העבודה של שפירא נעשתה מטען המרכז להעצמת האזרח, עמותה הפועלת לקידום יכולות הביצוע של הממשל בישראל והגברת האפקטיביות של המגזר הציבורי. הסכנה, לפי עמוס שפירא, אינה באימוץ של קונספציה והישענות עליה שהרי, כדבריו, כל ארגון זקוק למסגרת תפיסתית, להנחת עבודה קונספטואלית. הכשל מתחיל כאשר המציאות כבר לא תואמת את הקונספציה אבל הדרג הפיקודי/ניהולי הבכיר מתעלם מהשינוי או שכלל לא מודע לו בגלל חסימת המידע מלמטה. שפירא: "גם האסטרטגיה הנכונה ביותר עלולה להוביל למחדלים נוראיים בסביבה שבה אנשים חוששים להביע בגלוי את דעתם ואת ביקורתם".
"לפני זמן מה", הוא מספר, "שאלתי בכיר במחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל מה נראה לו כבעייתי במיוחד בהתנהלות הצבא. תשובתו: 'קצינים אומרים דבר אחד בחדר הישיבות ודבר הפוך מחוץ לחדר הישיבות'. כתוצאה מכך בחדר הישיבות של הפיקוד הבכיר שוררת הסכמה כללית ומחוצה לו מתחיל להתפתח סוג של אנרכיה כאילו דמוקרטית. ראינו זאת היטב בימי אוקטובר 2023".
אבל למקבלי ההחלטות הגורליות יש בדרך כלל עבר מוכח של הצלחות.
"זו בדיוק נקודת החולשה המדאיגה ביותר: עבר של הצלחות משתק כל נטייה לחשוב אחרת. עם כל הצלחה נוספת פוחתת הנכונות להקשיב לביקורת ועולה ההסתברות לכישלון קרוב. זה נכון במיוחד בארגונים שבראשם גאונים מתנשאים הנוהגים להיפטר ממי שמחזיקים בדעות לא נוחות להם ולתגמל את הנאמנים. או בכסף או בקידום".
למה אתה מצפה מהרמטכ"ל החדש?
"באחריות הקודקוד של הצבא, בדומה לראש הממשלה, להנהיג ולהשריש נורמה המקדמת בעלי דעות ועמדות עצמאיות ולא את ההולכים בתלם - ולמדוד בקפדנות ובשיטתיות את יישומה. לדרוש להביא בפניו את כל המידע מהשטח העשוי לערער את התפיסות המקובלות ואת כל ההסתייגויות הביקורתיות מהן. לא להמתין שיגידו לו, לתבוע שיגידו לו. חופש הבעת דעה גם בארגון המבוסס על היררכיה אינו פריבילגיה מופשטת אלא תנאי בל יעבור להשגת מטרותיו של הארגון עצמו - וכאשר מדובר במערכת הביטחון, תנאי לביטחוננו כיחידים וכמדינה".
"אם ועדת החקירה, ממלכתית או אחרת, תתמקד רק בנושאים כמו קונספציה, אסטרטגיה וחזון", מזהיר מומחה העל לניהול עמוס שפירא, "ולא תתייחס לתרבות הארגונית החולה שנחשפה במערכות הביטחון ובלשכת ראש הממשלה, היא תחמיץ את העיקר והמלצותיה יהיו במקרה הטוב שוליות".
