התגובה הראשונה של העולם הפוליטי והתקשורת בארה"ב לרעיון של דונלד טראמפ לשלוח 1.8 מיליון פלסטינים למי-יודע-היכן, להציב חיילים אמריקאים בעזה ולבסוף להפוך אותה ל"ריביירה" של ריזורטים לעשירים, הייתה בעיקר גירוד מתמשך בפדחת. אף אחד, כולל יועציו הקרובים של טראמפ והאידיאולוגים הקיצוניים ביותר של אג'נדת "אמריקה פירסט", לא ראה את זה בא, למרות שכולם באמת היו צריכים לראות את זה בא.
כסלבריטאי נדל"ן ניו-יורקי, למד טראמפ בגיל צעיר שהדבר היחיד שחשוב באמריקה זה מה רואים בטלוויזיה. זה מה שהוא יודע ולכן גם מתייחס לארה"ב כאל סדרת ריאליטי שהוא המנחה שלה. מכיוון שכך, הוא חייב להעלות את סף הריגוש בכל פרק, אבל ארה"ב זו סדרה יומית ואין זמן לחשוב על הטוויסט של השבוע הבא, מה שדורש לזרוק בכל יום ספגטי על הקיר ולראות מה יידבק. אחרי שאיומי מלחמות המכסים עם קנדה ומקסיקו "הוקפאו לחודש", לפי ההודעה הרשמית, ואחרי שצילומי כמה עשרות מהגרים עולים באזיקים למטוסים גם הפסיקו לרגש, הטיל טראמפ את הקליף-האנגר החזק ביותר שלו עד כה בעונה הנוכחית שהתחילה רק לפני שבועיים וחצי. לפיכך הכל צריך להילקח בתוך הקונטקסט הזה, כי בתחילת השבוע הבא כבר יהיה כנראה פרק חדש לגמרי.
1 צפייה בגלריה
(מאסק חוגג בעצרת של טראמפ. שוויו האישי עלה מאז הבחירות ב־ 156 מיליארד דולר | צילום: AP/Evan Vucci)
"יש לי חדשות בשבילכם", אמר הסנאטור הדמוקרטי הבכיר כריס מרפי, "אנחנו לא משתלטים על עזה, אבל התקשורת והפטפטנים יתמקדו בזה כמה ימים וטראמפ יצליח שוב להסיח את דעת כולם מהסיפור האמיתי - המיליארדרים שהשתלטו על הממשלה כדי לגנוב כסף מאנשים רגילים". ואילו מייק וולץ, יועצו של טראמפ לביטחון לאומי, מיהר לערוצי הטלוויזיה כדי לספק את הספין של הבית הלבן להצעה שרק טראמפ ידע שהוא עומד להעלות: "זה נועד להפעיל לחץ על מדינות ערב להציע פתרונות משלהן".
עד יום רביעי בערב, כבר הלך הבית הלבן עשרה צעדים לאחור. בשיחה עם עיתונאים בגואטמלה, אמר שר החוץ מרקו רוביו כי טראמפ הציע רק לנקות ולבנות מחדש את עזה, ולא לטעון לבעלות בלתי מוגבלת על השטח. סטיב וויטקוף, השליח המיוחד למזרח התיכון, אמר לסנאטורים הרפובליקנים בארוחת צהריים כי טראמפ "לא רוצה לשים אף חיילים אמריקאים על הקרקע, והוא לא רוצה להוציא דולר אמריקאי בכלל" על עזה. ובתדריך לעיתונאים אמרה דוברת הבית הלבן, קרוליין לאוויט, כי "הנשיא לא התחייב לשים חיילים על הקרקע בעזה".
הגחמה של טראמפ השבוע מגיעה משני מקומות: 1. השיטה הקבועה שאותה לימדו אותו המנטור שלו בשנות ה-70 וה-80 רוי כהן, והיועץ הקרוב מאמצע העשור החולף, סטיב באנון: Flood the zone with shit (להציף את האזור בחרא). כלומר: לשלוט בכותרות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ולחנוק כל אפשרות של בחינה מעמיקה לדברים שהוא עושה. גם עשור אחרי שהופיע פתאום במפה הפוליטית, התקשורת הממוסדת בארה"ב פשוט לא יודעת איך לסקר את דונלד טראמפ.
2. טראמפ חושב אך ורק על טראמפ. הוא אמנם מציג את עצמו כבדלן שמתנגד למלחמות או לשימוש בחיילים אמריקאים בסכסוכים עולמיים, אבל באופן אישי הוא אימפריאליסט שחלם כל חייו להיות מלך העולם, וכל החלטה שלו כנשיא ארה"ב מונעת מאינטרסים אישיים. אז עכשיו הוא מפנטז להקים את אחוזת עזה-לאגו, ועל הדרך העביר עוד שבוע שבו הוא, ורק הוא, נמצא בכותרות.
בלבולי ביצים
חברי קונגרס רפובליקנים שראו ביום שלישי את מסיבת העיתונאים של טראמפ עם ראש הממשלה נתניהו, הלכו לישון כשהם כבר מותשים ממה שהיה צפוי להם למחרת - מיקרופונים שיוצבו להם בפרצוף וידרשו תגובה ולצידה גם הסבר: איך בדיוק העיסוק של טראמפ בתעלת פנמה, בגרינלנד, בפנטזיות על קנדה כמדינה ה-51 ועכשיו ברעיון שאין לו שום היתכנות ומנוגד לחוק הבינלאומי מתיישב עם אג'נדה שהבטיחה לנתק את אמריקה מהעולם ולדאוג קודם כל למעמד הפועלים ששלח אותו לבית הלבן.
"חשבתי שהצבענו לאמריקה פירסט", אמר הסנאטור ראנד פול, "החתירה לשלום צריכה להיות של הישראלים והפלסטינים. אנחנו בשום אופן לא נהרוס שוב את הכלכלה שלנו ונשפוך את דם חיילינו במזרח התיכון". הסנאטור לינדזי גראהם, שבדרך כלל אומר אמן לכל מילה של טראמפ עוד לפני שזו יוצאת מפיו, התפתל ב"זו הצעה מעניינת, אבל עשויה להיות בעייתית גם במזרח התיכון וגם בבית". הסנאטור ג'וש האולי תהה "האם זהו השימוש הטוב ביותר במשאבים של ארה"ב". וסנאטור רפובליקני אנונימי אמר ל"פוליטיקו": "זה לא היה בכרטיס הבינגו שלי, יש לי כל כך הרבה שאלות". גם למצביעים של טראמפ - לפחות אלה שנשבעו כי הצביעו לו בגלל יוקר המחיה - צריכות להיות הרבה שאלות.
רשת הדיינרים המיתולוגית Waffle House הודיעה השבוע כי היא מוסיפה 50 סנט להזמנה של כל ביצה בתפריט. הסיבה: מחסור מתמשך בביצים ועליית המחירים. ג'ו ביידן בוודאי יושב בביתו בדלאוור ומקלל בקול רם. בכל ניתוחי ההפסד של קמלה האריס בבחירות, הפכו "מחירי הביצים תחת ביידן" שם קוד למה שפרשנים קבעו שהייתה הסיבה העיקרית לכישלון: יוקר המחיה. טראמפ הבטיח להוריד את מחירי הביצים "מיידית". זה כמובן לא קורה, ההפך, והוא אפילו לא נראה מנסה, אבל הנושא כולו פשוט טבע בכאוס בלתי פוסק.
רשימה חלקית של דברים שקרו בשבועיים וחצי הראשונים בקדנציה השנייה של דונלד טראמפ כוללת, בין היתר - הקפאת (והפשרה בצו בית משפט) של כל התוכניות הפדרליות; הצגת תוכנית פרישה מנוגדת לחוקה לעובדים פדרליים; התחלת תהליך פירוק משרד החינוך; הטלת מכס של כמה שעות על קולומביה, שהסתיים בהסכם שמילא את הדרישה הקולומביאנית לשיפור היחס למגורשים; הטלת מכסי ענק על מקסיקו וקנדה, שהוקפאו אחרי שהשתיים הסכימו לעשות פעולות שהן כבר עשו תחת ממשל ביידן; הייתה גם תאונה אווירית מחרידה, שטראמפ מיהר להאשים בה עובדים לא לבנים במינהל התעופה; היה משלוח מטוס עם מהגרים לא חוקיים למתקן המעצר בגואנטנמו, שם עצורים בלי משפט טרוריסטים מאז 11 בספטמבר; הייתה חתימה על מאות צווים נשיאותיים, רבים מהם סמליים, ורבים אחרים בודקים עד כמה טראמפ יכול לעשות דברים מנוגדים לחוק ולחוקה מבלי הפרעה.
אבל מעל הכל הייתה תחילת תהליך פירוק הממשל הפדרלי של ארה"ב בידי אילון מאסק, ואת זה - גם את זה - אמורה ההכרזה על תוכנית הטרנספר מעזה לכסות. מאסק הוא האדם הפרטי בעל הכוח הרב ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. הוא לא יכול לרוץ לנשיאות (כי הוא לא נולד בארה"ב), אז הוא קנה לעצמו את הבית הלבן ותוך שבועיים הוא וחבורת עוזרים צעירים שאיש לא בדק או אישר, השתלטו על מערכת התשלומים הפדרלית, על הפרטים האישיים של אזרחי ארה"ב, החליטו בעצמם על ביטול תוכניות פדרליות ומונעים כניסה של חברי קונגרס דמוקרטים לכמה משרדי ממשלה.
מאסק גם פירק במו ידיו את ארגון סיוע החוץ המיתולוגי USAID, שתקציבו לאספקת מזון ותרופות למדינות עניות עמד על 38 מיליארד דולר, שהם פחות מאחוז מתקציב ארה"ב (שווי השוק האישי של מאסק עלה מאז הבחירות ב-156 מיליארד דולר). שום דבר מזה לא נעשה באופן חוקי. "אילון מאסק תופס באופן שיטתי את השליטה על התקשורת, המערכות הפיננסיות והתשתיות הצבאיות של המדינה שלנו", אמר ביום רביעי חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'יימי רסקין, "מאסק הוא לא הזרוע הרביעית של הממשלה, הוא רק עוד מיליארדר מעמק הסיליקון שרוצה להיות דיקטטור העולם".
לכן לא מקרי שבדיוק ביום שבו נראה היה שהדמוקרטים כן מצליחים לפרוץ את מכונת הרעש ולהפנות תשומת לב למה שמאסק עושה, אמר טראמפ דברים כל כך קיצוניים לגבי עזה, כי זו בדיוק שיטת Flood the zone with shit. בזמן שכולם תוהים אם הרעיון של טיהור אתני בחסות ארה"ב במאה ה-21 יכול לעבוד, אף אחד לא מדבר על כך שמיליארדר פרטי שלא נבחר על ידי אף אחד, שולט עכשיו בממשלת ארה"ב.
מאר–א–עזה
סקר של מכון YouGov שנערך לפני ההשבעה של טראמפ, העלה כי 29 אחוז מאלה שהצביעו לג'ו ביידן ב-2020 אבל לא לקמלה האריס ב-2024, עשו זאת כמחאה על מדיניות התמיכה של ביידן בישראל. זה אחוז גבוה בהרבה מאלה שציינו כל סיבה אחרת לסירוב להצביע להאריס, שקיבלה שישה מיליון קולות פחות מביידן. לכן, גם הדמוקרטים שאמנם כינו את ההצעה של טראמפ "הרסנית" ו"בדיחה חולה", לא יכלו להסתיר רבע חיוך של "אמרנו לכם".
"זה רגע ה'תאכלו את מה שבישלתם' של כל אלה שהעבירו את השנה בהפגנות ובסוף לא הצביעו", אומר עוזר לחבר קונגרס דמוקרטי, "אם הטמבלים האלה היו מקשיבים להאריס ורואים את שפת הגוף שלה, הם היו מבינים שלמרות שהיא אמנם תומכת בישראל ולא הייתה מפסיקה את הסיוע, היא כנשיאה הייתה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לפלסטינים באווירה הנוכחית באמריקה. התמונות שהגיעו כל השנה מעזה זיעזעו אותה עמוקות. טראמפ גם לא הסתיר את הכוונות שלו, אבל היה להם יותר חשוב להעניש את האריס. אין מה להגיד, הם באמת הענישו אותה ועזרו לפלסטינים".
ליילה אלבד, שהייתה יו"ר תנועת Uncommitted - דמוקרטים שסירבו לתמוך בהאריס בגלל המדיניות של ביידן בעזה - אמרה ביום שלישי כי "הקריאות הבלתי חוקיות של טראמפ לטיהור אתני הן מחרידות, אבל לדמוקרטים הייתה הזדמנות לשכנע את הבוחרים שהם האלטרנטיבה הטובה יותר והם נכשלו. האריס לא טרחה אפילו לבקר את הקהילה הפלסטינית בדירבורן שבמישיגן, ואת הוואקום מילא טראמפ שכן הגיע ועם השקרים שלו ניצל קהילה מיואשת". עוזר לשעבר של האריס אמר בתגובה ל-NBC: "אלה אנשים לא רציניים שרוצים להתנער מאחריותם למה שקורה עכשיו. ליצנים".
דמוקרט אחד שנשמע לכל הפחות סקרן לגבי ההצעה של טראמפ הוא ג'ון פטרמן מפנסילבניה, שהפך בשנה החולפת לסנאטור הכי פרו-ישראלי במפלגה הדמוקרטית ואמר: "זה חלק מהשיח ושם אנחנו נמצאים". טומי ויטור, שהיה בצוות החוץ של הנשיא ברק אובמה, הפנה את תשומת הלב לכך שלהצעה הזו יהיו השלכות חמורות בכל מקרה. "הוויכוח אם טראמפ מבלף על טיהור אתני וכיבוש צבאי אמריקאי בעזה מפספס את העובדה שזה לא משנה לדאעש, אל-קאעידה וחמאס“, אמר ויטור. "הוענק להם כלי גיוס חזק להפליא והם ינצלו אותו בכל מקרה".
חברת הקונגרס הרפובליקנית, ננסי מייס, הגיבה ביום שלישי להצעה של טראמפ בציוץ מעריץ: "בואו נעשה מעזה מאר-א-לאגו!" ובכך הבהירה כי ההכרזה של טראמפ השבוע לא באמת צריכה להפתיע. כמי שיודע מעט מאוד היסטוריה, טראמפ בטוח שכל הבעיה במזרח התיכון היא סכסוך נדל"ן שאפשר לפתור בעסקה כלכלית, כמובן כזו שהוא ירוויח ממנה אישית. טראמפ ומשפחתו רואים בחלומם מלון טראמפ וקזינו טראמפ ומועדון גולף טראמפ על החוף בעזה - וגירוש של 1.8 מיליון אנשים הוא פשוט חלק מתוכנית עסקית, לא פחות ולא יותר.
כבר בפברואר אמר חתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר, שעדיין מייעץ לו באופן לא רשמי, כי "החוף של עזה הוא מקום בעל ערך רב. ישראל צריכה לשאוף להוציא אנשים החוצה ואז לנקות את האזור". בראיון באוקטובר למגיש הרדיו הימני, יו יואיט, פרס טראמפ בעצמו את חזונו לעזה כאתר נופש יוקרתי. "אפשר לפתח את המקום הזה שיהיה טוב יותר ממונקו", אמר, "זה המיקום הכי טוב במזרח התיכון, עם מזג האוויר והמים הכי טובים".
ביום שבו נכנס לבית הלבן חזר טראמפ שוב על חלומו: "עזה מעניינת מאוד כמקום לפיתוח נדל"ן, אפשר לעשות דברים פנטסטיים עם השטח שעכשיו נהרס לגמרי, אולי אוכל לעזור שם". ואולי באמת זו התוכנית הגדולה של דונלד טראמפ: להעביר 1.8 מיליון פלסטינים לגרינלנד, דרך תעלת פנמה, עם עצירת ביניים בקנדה, המדינה ה-51 של ארה"ב.
