בסביבת ראש הממשלה ובערוץ 14 – שזה בעצם די אותו דבר – חשבו שהם מבשלים תשובה ניצחת למשדר המיוחד של קשת, שבו יונית לוי ועמית סגל ראיינו את יואב גלנט. אפילו הפרומו למפגש התורן בין נתניהו לראש הסגל שלו בערוץ 14, יעקב ברדוגו, היה דומה לקדימון שרץ בערוץ 12. אלא שדווקא ההתנגשות בין שני המשדרים הטילה זרקור על הפערים הדרמטיים בין גופי השידור וגם בין האישים: היכן שודר ראיון עיתונאי עם פוליטיקאי עתיר חולשות אך כזה שלפחות מרגיש מחויב לענות לשאלות אמיתיות, והיכן שודר מסמך שנע בין קומדיה רומנטית לפורנו רך בכיכובם של מנהיג מדינה והשופר שכרוך אחריו גם בוושינגטון.
הראיונות הנרחבים של גלנט, הן לחדשות 12 והן לנדב איל ב"ידיעות אחרונות", הם אירוע מתבקש במדינה עם יומרות דמוקרטיות, לרבות התפיסה הסבירה של מערכת היחסים בין אישי ציבור בכירים לגופי התקשורת: שר הביטחון לשעבר, מהאחראים למחדל הנורא ביותר בתולדות האומה, השיב באריכות על שאלות קשות בכל הסוגיות. וכשהתשובות שלו לא היו מספיק טובות, הוא נדרש לענות על שאלות יותר כירורגיות ולוחצות. נתניהו, לא מאתמול וגם לא מלפני שנתיים, לא סובל מהבעיות הללו.
למעשה, לאורך כל 50 הדקות ניכר כי בשום שלב גלנט לא חש מותקף ולא ראה באנשים מולו יריבים שיש להכניע ולהשפיל. את ההתקרבנות הוא שמר לנרטיב שנשמע כמו מחווה ליצירת המופת של ח"כ אמיר אוחנה, אחריות אינה אשמה, אבל הדיאלוג עם לוי וסגל היה חף מעוינות ובוז. וזה לא שהם לא נכנסו בו: שוב ושוב הם חזרו לכתמים שדבקו בגופו, ובראשם הפער הבלתי נסבל בין זה שמתגאה בהיותו המתריע בשער לזה שנתפס עם המכנסיים למטה; בין זה שכביכול לא בורח מאחריות ודורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל לא חושב שאחרי מחדל כל כך מזעזע עליו להמתין למסקנותיה הרחק מחוץ לחיים הציבוריים.
לוי וסגל ניסו לחלץ מגלנט לא רק רגשות אשם אלא אמירה כנה על ההתרסקות שלו במהות התפקיד של שר הביטחון. הם חיפשו אותה בפרטים הקטנים: מההפגנות בזמן ה"רפורמה" ועד למצגת "חומת יריחו", מהאיומים בסרבנות ועד הטלפון שלא הגיע בלילה הגורלי. השניים הסתובבו ללא לאות בין העצים ואולי בגלל זה נוצרה תחושת החמצה של היער: גלנט הוא מבכירי בניה של מערכת שטופת עיוורון ולכן גם אחד האחרונים שהיה מסוגל להבין שהיא מקולקלת. הסיפור אינו איך לעזאזל 7 באוקטובר קרה במשמרת של גלנט, אלא שהיותו מי שהוא (כפי שהרמטכ"ל היה הרמטכ"ל וראש אמ"ן היה ראש אמ"ן וניר דבורי הוא עדיין ניר דבורי) הפך את האסון לבלתי נמנע.
