אחרי 491 ימים שבהם חיכה וחיכה, בשלב שבו ילדים עדיין לא מבינים מדוע זה קורה ולאן נעלמו הוריהם, אלמוג לוי הקטן זכה סוף-סוף להתאחד עם אביו, אור, שחזר משבי חמאס.
בני המשפחה הנרגשים סיפרו שבמפגש בין השניים התנהג הפעוט בן השלוש כאילו לא חלפו חודשים ארוכים ומייסרים. הוא רק אמר לאור: "אבא, לקח לך הרבה זמן לחזור". אור חיבק אותו, והשניים שיחקו במשחקים שהביאו איתם קרוביהם. גאולה, אמא של אור, סיפרה ש"הם שיחקו כאילו לא נפרדו מעולם". עבור האב והילד זו הייתה נחמה גדולה אחרי הכאב הגדול שחוו: אשתו של אור, עינב, נרצחה כבר ב-7 באוקטובר, אך עד אתמול הוא לא ידע על כך. אלמוג, ששני הוריו נעלמו בבת אחת ב-7 באוקטובר, יכול סוף-סוף להרגיש שוב מוגן ובטוח.
מיכאל לוי, אחיו של אור, היה זה שנלחם עליו לאורך כל התקופה שבה היה בשבי. בארץ ובחו"ל, הוא לא הפסיק לקרוא לעסקה שתוביל לשחרורו. אתמול הוא היה זה שהגיע לקבל אותו בנקודת הקליטה ברעים. "אור בשוק ממה שקורה פה", סיפר, "הוא היה מנותק לחלוטין. כמעט לא נחשף לכלום. אבל אחרי שדיברתי עליו במועצת הביטחון של האו"ם, אחד המחבלים אמר לו: 'אח שלך בסדר'. אני מניח שהוא התכוון לזה שאח שלו נאבק עליו".
מיכאל הביא לרעים ציורים שהכין אלמוג, כדורסל שביקש בנו לשלוח אליו וגם בגדים שלו. מי היה יכול לשער כי החטופים יגיעו כה רזים. כמה שעות לאחר מכן, אחרי שהתחבק עם אור, אמר מיכאל: "אין מילים שיתארו את האושר הזה. הדבר הראשון שאור אמר לי זה שהוא מתגעגע, אמר תודה, וגם סליחה על הזמן שהפסדנו. אמרתי לו שיש לנו עוד המון זמן ואנחנו נשלים הכל. הוא היה בעננים מהציורים שאלמוג הכין לו, לא הפסיק לשאול עליו. הראינו לו סרטונים שלו, תמונות שלו, והוא היה בהלם מהילד הגדול והמדהים שלו".
בזמן שאור היה בדרך, קרובי המשפחה הקליטו סרטון שבו אלמוג הקטן שואל: "אבא, אתה בדרך?" במסוק הצטלם אור עם השלט הקבוע שניתן לחוזרים, ועליו נכתב: "מוגי, אבא בדרך הביתה".
אור נחטף מ"מיגונית המוות", לשם נמלט יחד עם אשתו עינב ועם מבלים אחרים ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. עינב נרצחה במיגונית יחד עם 26 אנשים אחרים. משפחתו סיפרה כי הוא היה עד למעשי הגבורה של ענר שפירא ז"ל, שפעם אחר פעם זרק רימוני יד בחזרה אל המחבלים שהטילו אותם לתוך המיגונית. "הוא רוצה מאוד לפגוש את הוריו", סיפרה אמו של אור, גאולה, "ענר היה גיבור וכולם יודעים את זה. בזכותו הבן שלי חי". לדבריה, אור סיפר שהוא עצמו זרק החוצה את הרימון האחרון, ואז נחטף.
משה שפירא, אביו של ענר, אמר שהוא “מאושר משחרורו של אור ומקווה לפגוש אותו בקרוב. מה שענר התחיל – הסתיים בכל שאור יכול לחבק את המשפחה שלו ואת הבן שלו. אין דבר יותר גדול”, ויין כי יש לשחרר עוד שני אנשים שהיו במיגונית, אליה כהן ואלון אהל.
אמו של אור מספרת שהוא "הוחזק במנהרה, בלי תקשורת. שאלתי אותו אם היה לו קר, והוא סיפר שלא מרגישים שם הבדלי טמפרטורות. הוא אמר: 'לא הרגשנו אם קיץ או חורף'".
הקרובים ציינו שאור היה יחף לאורך כל התקופה שבה היה בשבי, ואתמול נעל נעליים לראשונה מאז שנחטף. הוא הורשה להתקלח רק פעם בכמה חודשים, כמעט שלא אכל, ורק בימים האחרונים, כשהתברר שיהיה חלק מעסקת שחרור השבויים, החלו המחבלים לתת לו יותר מזון כדי שלא ייראה כאילו הוא עונה והורעב בשבי. למשפחתו אמר: "מהיום אני כבר לא בררן באוכל".
