חיבוק שכולו דמעות: כשהוא חיוור וכחוש מאוד שוחרר אתמול אלי שרעבי (52) משבי חמאס. "אני שמח לחזור לאשתי ולבנות שלי", אמר במפגן הראווה המחריד של חמאס על הבמה ברצועת עזה. אלא שאחרי חזרתו נודעה לו המציאות המרה כל כך: אשתו ליאן ובנותיו נויה (16) ויהל (13) זכרן לברכה נרצחו בטבח 7 באוקטובר, ואחיו יוסי ז"ל, שנחטף באותו יום, נהרג בשבי.
"המצב של אלי לא פשוט בכלל", אמר אתמול אחד מבני משפחתו. "חוץ מהמצב הפיזי ותת-התזונה, הוא קיבל גם את הבשורה האיומה על אשתו, בנותיו ואחיו, ועכשיו המצב שונה לגמרי מבחינה נפשית. בשעות האלה הוא מעכל את הבשורות הקשות ביותר שהוא יכול היה לשמוע. עכשיו אנחנו נותנים לו זמן עם אמא שלו והאחים, ומחר הוא ייפגש ככל הנראה עם המשפחה המורחבת שתמשיך להיות שם בשבילו".
ב-7 באוקטובר נחטף אלי שרעבי מביתו שבקיבוץ בארי, לצד אחיו יוסי, שנהרג בשבי בתחילת השנה שעברה - ככל הנראה בעקבות תקיפת חיל האוויר של מבנה סמוך לנקודה שבה הוחזק. גופתו של יוסי עדיין מוחזקת ברצועה. שרון, אחיהם של אלי ויוסי, הוביל מאבק עיקש ונחוש להשבתם.
בתיעוד מהאיחוד המרגש בבית החולים שיבא אתמול נראה האח, שרון, ניגש לחיבוק חם וממושך עם אחיו, כשהוא עטוף בטלית, ממלמל תפילה ודומע. השניים, שרון עם הטלית ואלי עטוף בדגל ישראל, עמדו חבוקים דקות ארוכות.
4 צפייה בגלריה
"ברוך פודה שבויים". שרון שרעבי מקבל בחיבוק ובדמעות את אחיו אלי בבית החולים, אתמול | צילום: חיים צח, לע"מ
בימים האחרונים, כשכבר היה ידוע שאלי ייכלל בשלב א' של העסקה וההכנות לשובו היו בשיאן, סיפר שרון: "כשנודע לנו שיוסי לא שרד את השבי ונרצח, אמרתי - 'נכשלנו'. כשאלי יגיע אגיד שניצחנו. לא רק אני, עם שלם.
"אני מרגיש שהלב של כולנו מתפוצץ מהתרגשות, אבל לצד זאת יש גם הרבה מאוד כאב", אמר אז שרון. "על 7 באוקטובר, על כל 16 החודשים האלה, על האח שאלי איבד, על אשתו והילדות שאינן. אחרי מה שהוא עבר הוא יחזור לסרט אחר לגמרי. סרט אימה. בלי אשתו והבנות, בלי בית. אנחנו רק נחבק אותו, נראה לו שאנחנו איתו ולא עוזבים אותו".
סטיב בריסלי, גיסו של אלי שרעבי, אמר אתמול ל"דיילי מייל": "זה היה יום של הקלה, שמחה וכאב. עד שהרשימה עם שמו של אלי פורסמה, אפילו לא ידענו אם הוא חי או מת". בריסלי שמתגורר בבריטניה, צפה שם בטקס השחרור המשפיל שערך חמאס לשלושת החטופים ששוחררו וסיפר שבתחילה לא זיהה את גיסו, שנראה "שברירי וחיוור בצורה קיצונית, וברור שלא ראה אור יום הרבה זמן". הוא הוסיף כי "זה היה מחריד לראות כמה משקל הוא איבד. הבגדים היו תלויים עליו והפרקים שלו הם עור ועצמות. אבל מה שהכי זיעזע אותי היו הפנים שלו. אלי תמיד היה אדם שמח וחייכן, כזה שמחייך עם כל הפנים ועם העיניים. מה שהכי כאב לי זה לראות שהוא איבד את הניצוץ בעיניים. הוא נראה מבולבל וכבוי. זה לא האלי שאני מכיר. רואים את האפקט של 491 הימים האלה על הפנים שלו".
מכרי המשפחה אמרו אתמול: "למרות כל הכאב והאסון, אלי נחוש וחזק בשביל לנצח ולחיות. הוא רוצה להשתקם".
מהמועצה האזורית אשכול נמסר: “אוהד ואלי שלנו בבית! ברגעים מרגשים עד דמעות, אנו זוכים היום לחבק שוב את אוהד בן עמי ואת אלי שרעבי שלנו שנחטפו מבארי ואת אור לוי שנחטף מהנובה. לצד השמחה הרגשות שלנו סוערים ומורכבים. המראה הראשוני שלהם כששוחררו מהשבי הוא עדות לגיהינום שהחטופים שלנו עוברים. עדות שמזכירה שלחטופים אין זמן וחייבים להחזיר את כולם עכשיו”.
