טנגו השטן // לאסלו קרסנהורקאי } תרגום: רמי סערי } בבל } 392 עמ'
בפתיחת הספר, פוטאקי, מכונאי המושבה החרבה, מתעורר למשמע צלצול פעמונים. פוטאקי עוצר את נשימתו "לבל יחמיץ ולו צליל קלוש שבקלושים מדנדון הפעמונים", ותוהה אם "לא היה כל זה אלא משחק שרוחות הרפאים משתעשעות בו", שהרי מגדל הפעמונים הקרוב ביותר, זה שנמצא בקפלה שבמשק הוכמיס הישן, התמוטט בזמן המלחמה. בקרוב נס גדול יותר יתרחש. כמה שעות לפני מימוש תוכניתו לעזוב את המושבה עם הזוג שמידט וחלקו בכסף שהתקבל ממכירת עדר בהמות, נפוצה שמועה על חזרתם לחיים של ירמיהו ופטרינה. מסיבות שקשה לרדת לפשרן הקהילה הרצוצה רואה בשניים מושיעים שיובילו אותה לגאולה. הגשם שהחל כטפטוף בפתיחת הספר אינו חדל והופך לגשם זלעפות, אבל מרגע שנודע שהשניים בדרכם למושבה הבוצית, אווירה של תקווה וחגיגיות שורה על כל תושביה.
בפרק השני אנו מתוודעים לירמיה ופטרינה עצמם כשהם ממתינים לחקירה. הגואלים מתגלים כשני נוודים, ככל הנראה אסירים לשעבר, המצהירים "ההתמחות שלנו היא [...] איסוף נתונים ואספקת מידע", ובמילים אחרות מלשינים של השלטון. מבחינתם, תושבי המושבה שממתינים להם כאל מושיעים, "מאז ומתמיד היו עבדים, וככה הם יישארו עד סוף החיים [...] כמו המשרתים בטירה מהעת הישנה, אלה שאדונם ירה לעצמו יום אחד כדור הראש, וכעת כולם שם הולכים סחור-סחור, אובדי עצות, מסביב לגופה".
'טנגו השטן' הוא ספרו הראשון של הסופר ההונגרי הנפלא וספרו השלישי המתורגם לעברית. קדמו לו 'מלחמה ומלחמה' ו'תוגת ההתנגדות', וכשני הספרים הקודמים גם הספר הזה תורגם להפליא בידי רמי סערי (מוזר איך אפשר לא לדעת בכלל את שפת המקור ובכל זאת לזהות תרגום נפלא). מי שראה את 'הרמוניות ורקמייסטר', הסרט שביים בלה טאר (שותפו הוותיק של קרסנהורקאי) על בסיס 'תוגת ההתנגדות', ודאי זוכר את סצנת הפתיחה המדהימה באמת (אני מודע לריבוי מילות ההתפעלות, אולם במקרה זה הן מוצדקות): אחד מגיבורי הסרט (והספר) מציב כדרכו בכל יום את שתייני הכפר כך שידמו את תנועות השמש, כדור הארץ והשמש עד ליקוי חמה מלא — האפלה המשתררת והאור החוזר. התנועה המעגלית, החוזרת על עצמה אל האפלה המשתקת וממנה אל האור המתגלה לזמן קצר בטרם שוב יסתתר — היא התבנית של 'טנגו השטן', והספר מושך אותנו לבחון שוב ושוב את אותם אירועים. בני אדם סובבים אלו את אלו במעגלים קטנים וגדולים כתנועת כוכבי הלכת, בהיסטוריה שחוזרת על עצמה, כטרגדיה וכפארסה.
פרקי החלק הראשון נעים קדימה ואחורה ומספרים את מאורעות אותו היום מעיניהן של דמויות שנות בתנועות ריקוד איטיות, והוא מסתיים בהגעתם של ירמיה ופטרינה לפונדק שבו מחכים להם התושבים (וגם גופה אחת). בחלק השני יוצאים כמעט כל תושבי המושבה למסע בעקבות הבטחות השווא של צמד הנוכלים. כמעט כולם. רופא הכפר, שכבר מזמן אינו רופא ומקדיש את זמנו לצפייה מדוקדקת ולרישום כל מה שהוא רואה כאילו הכתיבה המפורטת תכניס פשר למציאות, חוזר הביתה. שאר התושבים מחריבים את מה שנותר מבתיהם, מונעים מעצמם כל אפשרות לחזור. האם אינם יודעים מה טיבם של השניים שעתידים "לגלח אותם מהכסף שלהם"? קרסנהורקאי מתאר היטב את ההונאה העצמית של התושבים, המניחים לעצמם ללכת שולל אחר התוכחות והמילים היפות של ירמיה, אף שהם יודעים שירמיה ייקח מהם את כספם, ולא ייתן להם דבר מלבד אשליה. זה אינו ספר על מנגנוני הרמייה של הרודנים. זה ספר על האנשים שמציאות חייהם עלובה כל כך, עד שהם מוסרים את חייהם בידיהם למען הבטחה שאין בה אפילו הבטחה, שהולכים שולל אחרי התקווה, קלושה ככל שתהיה.
אין כמו קרסנהורקאי לכתוב על בוץ, קורי עכביש, עובש ותקווה השורדת במקומות הרקובים ביותר. זו תקווה לתחיית מתים ולצלצול פעמונים ממגדל חרב. זהו ציפוי דק של תקווה תמימה המכסה על ייאוש גמור, תקווה קטנה להגיע למקום שבו יוכלו לבלות "את כל הימים עם רגליים בגיגית של מים חמימים". 'טנגו השטן' הוא ספר שמשפטיו הארוכים מבוססים בבוץ בלתי נגמר. זה ספר מייאש על תקווה, זה ספר נפלא. •
