אחרי חודשים של דיונים, התנגדויות ומחאות הציג אתמול שר התרבות והספורט מיקי זוהר את עיקרי רפורמת הקולנוע שלו, שאמורה לנווט את הקולנוע הישראלי לכיוון יותר מסחרי וחביב על הקהל, ופחות נועז ושואל שאלות. על אף שהשר זוהר מקפיד מאוד – בניגוד לקודמתו מירי רגב – לא לעלוב ביוצרים ולא לצייר אותם כאויבי העם, בתעשייה חוששים שהמהפכה שלו תהיה אפקטיבית יותר ממהלכיה של רגב, ולשיטת היוצרים מסוכנת יותר. לזכותו של זוהר, מסכימים גם מתנגדיו, ייאמר שהוא קשוב, וכמה מהתיקונים שהכניס אחרי דיונים מול גורמים בתעשייה מוכיחים את זה. אחרים רואים זאת כ"הוצאת עיזים" בדרך למהפכה הגדולה.
למשל, מהרפורמה הוסרה הכוונה לקצץ דרמטית את התמיכה בקולנוע תיעודי, וגם בוטלה ההנחיה להפנות חלק מהתקציב להפקות טלוויזיה מסחריות (מה שהיה מקטין את ההשקעה בסרטים). בוטלה גם שיטת הלקטורים הסבוכה שקבעה רגב, דבר המאפשר עכשיו לכאורה יותר גמישות לקרנות. וקיים כמובן ההישג שזוהר מתגאה בו, בדין: הגדלת תקציב הקולנוע מ-100 מיליון שקל ל-130 מיליון בחמש השנים הקרובות. אי-אפשר לומר שהקולנוע הישראלי יהיה עני יותר, אבל הוא יתמוך בעשירים יותר.
כי גולת הכותרת של הרפורמה היא תעדוף משמעותי של הקולנוע המסחרי. בהחלטה כמה לתקצב כל קרן יינתן משקל עצום, יותר משליש, לשאלה כמה צופים הביאו הסרטים שהפיקה הקרן בשנה הקודמת, ועד כמה הם נמכרו לטלוויזיה. "השיקול המסחרי עלה בניקוד פי 4.5 לעומת שיקולים אחרים", מתאר גורם בתעשייה את השינוי. המשמעות: כל מנהל קרן יצטרך להפיק כל שנה להיטים כמו "לשחרר את שולי" על חשבון סרטים כמו "גט" או סרטים פוליטיים.
ויש מרוויחה אחת מהרפורמה: קרן קולנוע שומרון. תקצוב הקרנות האזוריות גדל ל-21.5 אחוז מתקציב הקולנוע לעומת 13.5 אחוז כיום. הסכום מחולק שווה בשווה לשלושה שלישים – צפון, מרכז ודרום – כשבצפון ובדרום יש שורה של קרנות קטנות שיתחלקו ביניהן, ובמרכז יש רק את קרן שומרון, שמייצגת את תושבי איו"ש, והיו"ר שלה הוא יוסי דגן, ראש מועצת שומרון ואיש חזק בליכוד. אז מי אמר שהרפורמה לא פוליטית?
