צריך לקוות שמדובר בעיכוב בלבד, אולי תכסיס במו"מ, אך מסתמן שכמו כרוניקה של מוות ידוע מראש, כך מתקרב הסוף של עסקת החטופים בעודה בשלב הראשון. כמעט כצפוי, זמן קצר לאחר נאום נתניהו אתמול בכנסת, שבו הבהיר כי מטרת המלחמה הייתה ונותרה חיסול חמאס, וכמה ימים בלבד לאחר הנאום הספק היסטורי של נשיא ארה"ב טראמפ אודות הגליית תושבי הרצועה, הודיע דובר הזרוע הצבאית של חמאס על "דחייה עד להודעה חדשה" של שחרור שלושת החטופים ביום שבת.
הטענה של דובר הזרוע הצבאית אבו-עוביידה הייתה שישראל הפרה את ההתחייבויות שלה להקלות הומניטריות, אך נראה שמדובר בעיקר בתירוצים לעיכוב העסקה ואולי אפילו מעבר לכך. ההשלכות של ההכרזה הזו יכולות להיות דרמטיות. זה יכול להוביל לחידוש הלחימה כבר בטווח הזמן הקרוב, ואולי נהיה עדים בכל זאת לניסיונות של המתווכות לממש את השחרור בשבת.
הבעיה המרכזית עומדת בעינה: מיד לאחר שנכנסה לתוקף הפסקת האש, היה ברור כי לחמאס ולממשלת נתניהו יש אינטרס ברור - כל אחד משיקוליו – שלא להגיע לשלב השני של העסקה. לנתניהו, מאחר שמשמעות הדבר סיום דרכה של קואליציית הימין, ולחמאס משום ששחרור כל החטופים היה מאפשר לישראל להסתער עליו ללא הגבלות וללא חששות מפגיעה בבני ערובה. כל עוד יש חטופים בידי חמאס, יש לו על מה להתמקח, יש לו מקל (או גזר) לאיים על ישראל. מהרגע שכל החטופים היו עוברים לצד הישראלי, דמם של כל בכירי חמאס היה מותר. ההנחה הייתה שהיחיד שיכול למנוע את התמוטטות העסקה כבר בשלב הראשון שלה הוא הנשיא טראמפ, שאולי בגלל החשש ממנו שני הצדדים יתקדמו לשלב השני.
אלא שטראמפ, כמו טראמפ, הוכיח עד כמה הוא בלתי צפוי ושולף מהמותן תוכניות שיש ספק גדול סביב ההיתכנות שלהן. הפעם גימיק שהמשמעות שלו היא כל מה שהאתוס הלאומי הפלסטיני עומד בסתירה לו: הגלייה או טרנספר, נוסח הנכבה של 1948. טראמפ בעצם סיפק לחמאס ולממשלת ישראל את הסולם שחיפשו כדיי לרדת מהעץ שנקרא עסקת חטופים שלב ב'. נתניהו יוכל לחזור למלחמה בעזה, וחמאס יוכל להראות לציבור שלו "צומוד" (דבקות באדמה – א.י) מהו. גם כך מפגני המשילות האחרונים ברצועת עזה של חמאס מצליחים להחזיר לו את הכבוד האבוד לאחר שהוכיח כי הצליח לשרוד גם שלטונית. חמאס קרא היטב את הכתובת על הקיר, או יותר נכון את ההבטחות של נתניהו בדבר חידוש הלחימה בארגון עד השמדתו. נראה שהבין כי אין לו אינטרס להוביל להשלמת השלב הראשון אפילו של העסקה.
בינתיים, ביקום מקביל, הפריח אתמול ראש הממשלה טענות שקריות בזו אחר זו בדבריו בכנסת. הוא רמז כאילו האופוזיציה התנגדה לכניסה לרפיח, בשעה שהוא עצמו היה זה שעיכב את הפעולה הקרקעית שם, ואחר כך אישר פעולה בקנה מידה מצומצם יותר. "אנחנו יודעים מה זה ניצחון מוחלט", אמר נתניהו, כאילו מעולם לא התרחש 7 באוקטובר במשמרת שלו. הוא ניסה שוב ושוב לטעון שהוא זה שדחף לפעולה אגרסיבית נגד חמאס, ובגלל זה ארגון הטרור שינה את עמדותיו במו"מ. האמת היא שהוא היה זה שעיכב את התמרון הקרקעי לאחר 7 באוקטובר, והוא זה שבגללו התעכבה ההוצאה לפועל של עסקת החטופים.
חידוש הלחימה יוביל, למרבה הצער, כנראה למותם בשבי של עוד חטופים, לקרבות נוספים עם נפגעים בצד הישראלי – והכל ללא אסטרטגיה ברורה ליום שאחרי חמאס. נתניהו יכול להמשיך לדבר בכנסת על נאומו ההיסטורי של טראמפ, שהעניק תוכנית שכזו ליום שאחרי, אלא שבתוך תוכו גם הוא יודע שהגימיק הזה לא יעבוד בשטח. מה שכן, הוא בהחלט יכול לעבוד על הבייס.
מיד לאחר שנכנסה לתוקף הפסקת האש, היה ברור כי לחמאס ולממשלת נתניהו יש אינטרס ברור – כל אחד משיקוליו – שלא להגיע לשלב השני של העסקה
