"שמונה שנים גוררים אותי בגיהינום", זעק אתמול ראש הממשלה מעל דוכן העדים במשפטו. המילה "גיהינום" העסיקה לא מעט את משדרי האקטואליה, שם מרבים לדון מאז יום שבת במצבם המזעזע של שלושת החטופים שחזרו בשבת, וכן במשמעות המטלטלת בכל הנוגע לגורלם של אלה שעדיין נמצאים שם. כמה וכמה דוברים ודוברות, שטרחו להביט בשלדי האדם שהתאחדו בקושי עם משפחותיהם, תהו מנין עזות המצח של נתניהו להשתמש ב"גיהינום" כדי לתאר את מאבקו המשפטי.
הבהרה: לא רצוי לזלזל בסבל שעובר מאן דהוא מול מערכות חזקות ולעיתים דורסניות, שבסופן הוא עלול לאבד את חירותו. הנהי היה קצת יותר אמין אם נתניהו לא היה גורר בעצמו את הסאגה (ומצליח בכך בזכות נדיבותו המופלגת של בית המשפט) ובינתיים מקונן שהוא בוזגלו.
אולם נדמה שבשלב מתקדם זה של חיינו אפשר ואף רצוי להיפטר מהתקווה, שעדיין מצויה בלב השיח התקשורתי-ביקורתי, לפיה קיים תרחיש מספיק קיצוני שיגרום לנתניהו להכיר בקיומן של נורמות מנהיגותיות (לדוגמה: "גיהינום" זאת דרך איומה כדי לתאר את חייו של ראש ממשלה שזה עתה חזר מסופ"ש במלון פאר בוושינגטון בעוד 76 מבני עמו שבויים בעזה). זה הרי עבד לו הרבה לפני שדונלד טראמפ הפך מקוריוז לאדם החזק בעולם. ומי ששרד פוליטית את 7 באוקטובר – ואפילו די בקלות – לא משתנה רק משום שראינו ושמענו כיצד גברים ישראלים עברו יותר משנה של התעללות פיזית ונפשית.
למעשה, נתניהו וגם דמויות כמו שר האוצר לא זקוקים למילים כדי לבטא חוסר יושרה, בוז עמוק וציניות מקפיאה. התעקשותם להמשיך לענוד את הסיכה הצהובה על דש החליפה, למשל, מלמדת לא פחות מכל טקסט על תפיסה עצמית שממש לועגת לרעיון הבושה. בצלאל סמוטריץ' אפילו התלונן שלשום ש"התקשורת המופקרת...תשים לכם ברקע של כל תוכנית וכל מרואיין רק את הצבע הצהוב בסמלים ובדגלים". טוב, לא מזמן הוא הכריז שגם בתור חבר קבינט לא היה לו מושג מה זה "נוח'בה", כך שלא מופרך שהוא פשוט לא שם לב לצבע הסיכה שמלווה את הנאומים שלו, שבהם הוא דורש מדיניות שתקבור את מה שנשאר מהחטופים.
העובדה שגם נתניהו וגם סמוטריץ' ממשיכים לענוד את הסיכה הצהובה אפילו בימים האלה, כשכולם שומעים ורואים את האימה שעוברת על החטופים ובכל זאת המשך השחרור נמצא בסכנה אמיתית, צריכה לאותת לכל שאר העונדים והעונדות שזוכים לתפוצה רחבה, ובראשם אנשי טלוויזיה: זה נגמר. המחווה לא רק מוצתה, היא התרוקנה מתוכן. נתניהו, שרים ושאר מיניונים מערוץ 14 הפכו את סיכת החטופים מאמצעי הזדהות לכלי תקיפה. ויש המאמינים שעל חטאים כאלה מגיעים לגיהינום.
בקטנה
ב"חשיפה" של קשת הבטיחו את "הסיפור המלא" על ימיה האחרונים של עפרה חזה ז"ל במלאת 25 שנה למותה. אולם מי שצפה במסמכים קודמים בנושא (למשל הסדרה המקיפה "עפרה" של דני דותן ודליה מבורך ששודרה ב-2020 ב-HOT ולאחר מכן ברשת) היה יכול להבין די מהר שלא מדובר כאן ב"חשיפה", אלא במיחזור, וגם "הסיפור המלא" הוא חלקי בקושי. אף חידה לא התפצחה ושום ספקולציה לא הפכה לעובדה. לא נורא: תמיד אפשר לנסות שוב בשנת ה-30.
