להחריב. לאבד. להשמיץ. לתקוף. להתנפל. לפטר. לטפול. הכל כשר, אפילו כשמדובר בראש המוסד שהיה לאגדה והלך לעולמו, מאיר דגן ז"ל.
במסגרת התוכנית הגדולה של הממשלה לריסוק מוסדות המדינה, בעיקר שומרי הסף, ובראשם מערכת המשפט, ייערך הערב בבית נשיא המדינה טקס השבעת נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, לראשונה ללא נוכחות ראש הממשלה. בנימין נתניהו החליט להחרים את הטקס מיד לאחר ששר המשפטים יריב לוין הודיע שהוא מחרים, כי אינו מכיר בבחירתו של עמית לנשיא.
יש להם, לדעתם, סיבה מצוינת להחרבת מסורת בת עשרות שנים הקובעת כי נשיא בית המשפט העליון נבחר על פי שיטת "הסניוריטי", דהיינו השופט בעל הוותק הרב ביותר מתמנה לנשיא, כדי למנוע "מרוץ פריימריז" בין השופטים. זאת כדי שיוכלו למנות שופט "משלנו". מישהו שיהיה חביב עליהם, מקורב אליהם. כבוד השופט עמית, על אף שהוא עונה לרוב הקריטריונים להם הם מטיפים ללא הרף, גדל בשכונת שפירא בדרום תל-אביב, בן לניצולי שואה, ובוגר מערכת החינוך הממלכתי-דתי, לא יהיה "יסמן".
אני מכירה את השיטה הזו. השיטה המפא"יניקית שעל פיה ממנים לתפקידים בכירים רק את "אנשי שלומנו". השיטה שבה פנחס ספיר היה נותן פתק שבו היה כתוב: "הנ"ל מאנ"ש", רוצה לומר, מחזיק פתק זה, הוא מאנשי שלומנו. יש לסדר לו עבודה, או נא לקדם אותו.
אנשי המחתרות, האצ"ל והלח"י, או כפי שנקראו "המשפחה הלוחמת", ובהם גם הוריי, סבלו מאוד מהאפליה המפא"יניקית הזו. הם לא הצליחו למצוא עבודה ב"חיפה האדומה" שבה התגוררו ובה נולדתי, כי מי שלא היה לו פנקס אדום, לא היה "משלנו", כלומר, משלהם.
חבריי ואני, דור שני ל"משפחה הלוחמת", ראינו חובה לעצמנו, כתלמידיו של זאב ז'בוטינסקי ושל מנחם בגין, להיאבק נגד השיטה הנלוזה הזו, לשמור על ממלכתיות, וגם על מה שמנסים לרמוס היום – על עליונות המשפט.
תנועת החרות ולאחר מכן גח"ל שבה גדלנו, שנים לפני המהפך של 1977, הייתה תנועה לאומית, ליברלית וממלכתית.
גם בנימין נתניהו, עד השנים האחרונות, התגאה בשמירה על מערכת משפט עצמאית: "מערכת המשפט ובית המשפט העליון בפרט, זו דוגמה לבית משפט מופתי. אני חושב שבעולם מעריכים אותו כנדבך יסוד בדמוקרטיה שלנו", אמר נתניהו במפגש עם סגל בית המשפט העליון בראשות הנשיאה דורית ביניש, בפברואר 2013. "אני גנזתי כל הצעה שנועדה לפגוע או לקצץ בכל צורה שהיא בעצמאותו של בית המשפט". זה היה נתניהו שלפני 2015.
ואז הוא התהפך. ואחריו, כל שריו, ואחשדרפניו, ועושי דברו. שלושה כתבי אישום עשו את ההבדל.
אין יותר עליונות ועצמאות המשפט, וגם לא ממלכתיות. יש הפיכה משטרית, וקרעי, ואמסלם, וגוטליב, ולוין כמובן, וכל מי שמשרת אותו ואת משפחתו. והם מתחרים ביניהם מי יתקוף יותר את היועצת המשפטית לממשלה, את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ, את השופטים, את כל מי שאינו "משלנו". הם רוצים את "אנשי שלומנו החדשים". היטיבה לתאר זאת מירי רגב כשאמרה: "מעכשיו אין פנקס אדום, יש פנקס כחול". ומיטיב לבצע השר אמסלם שמבטל את נבחרת הדירקטורים.
ולקינוח, אחד האחשדרפנים, סמל שלטון, אחד מארבעת סמלי השלטון הבכירים ביותר, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, השתלח לאחרונה ואמר: "היועמ"שית לוקה בעיוורון, חירשות ואילמות... נאחל לה רפואה שלמה", בגין הנחייתה לפתוח בחקירה נגד שרה נתניהו בעקבות תחקיר "עובדה". אוחנה, יו"ר הכנסת, מי שאמור להיות סמל הממלכתיות שמייצג את כל חלקי הכנסת, הודיע אף הוא שיחרים הערב את טקס השבעת כבוד השופט עמית.
עדיין לא הייתה פה ממשלה כה דורסנית. כה לא ממלכתית. ממשלה של מה שהיה פעם ליכוד.
בנימין נתניהו, עד השנים האחרונות, התגאה בשמירה על מערכת משפט עצמאית. ואז הוא התהפך. שלושה כתבי אישום עשו את ההבדל. אין יותר עליונות ועצמאות המשפט. יש הפיכה משטרית, וקרעי, ואמסלם, וגוטליב, ולוין כמובן, וכל מי שמשרת אותו ואת משפחתו