15 אלף פועלים יהודים ופלסטינים חפרו תעלת ענק שניתקה את עזה מישראל והפכה אותה לאי. התיירים מגיעים בהמוניהם לפסטיבל הג'אז בעזה, והמבקרים שומעים על המיזם ב"מרכז המבקרים על שם רבין בתעלת עזה". נשמע כמו חלק מהתוכנית השאפתנית של דונלד טראמפ? בהחלט מזכיר, אבל מדובר בכלל ביצירת אמנות חתרנית בשם 'תעלת עזה' שיצר האמן תמיר צדוק כבר ב-2010 ומאז הספיקה להסתובב בכל העולם ואף להיות חלק מהאוסף של מוזיאון תל-אביב.
הרבה לפני טראמפ, צדוק יצר סרטון תדמית מוקומנטרי (כלומר דוקו מדומיין) שבו הוא מתאר את היוזמה המומצאת "מים שקטים" שהפכה את עזה לאי. הסרט מציג בתצלומים תיעודיים אוטופיים, במפות, בהסברים טכנולוגיים, בראיונות עם "מומחים" ואפילו באמצעות קריינות סמכותית של אהוד גרף את הפנטזיה הפלאית ששמה קץ לסכסוך. צדוק, היוצר, לא העלה על דעתו שכעבור 15 שנה נשיא המעצמה החזקה בעולם יציע מודל דומה ופשוט "יעלים" את הפלסטינים.
"העבודות שלי עוסקות בנרטיבים ובאופן שבו אנחנו מספרים מהי אמת. עבדתי שנים בקבוצות דיאלוג של ישראלים ופלסטינים ועניין אותי לחקור משפטים שנשמעו לי אז כמו קלישאות. להבין את ההצדקות המוסריות שאנחנו מספרים לעצמנו. עשיתי תחקיר ארוך במוזיאונים שמספרים נרטיב לאומי בכלים אסתטיים וניסיתי להבין מה הקשר בין האתי לאסתטי. ככה נולד סרטון התדמית הזה, שבעצם מציע לישראלים את הפנטזיה שלהם. העלמת העזתים. ייצרתי פתרון קסם בשביל לעורר מחשבה ביקורתית על פתרונות קסם. באופן מפתיע, הרבה אנשים רואים את העבודה כפשט – הנה אוטופיה".
המוטיבציה של צדוק היא סאטירית, ובאה לחשוף איך אשליות עובדות ומה הכוח שלהן. "כשפורסמה תוכנית טראמפ ראיינו אותי לעיתון ספרדי ושאלו על היחס בין עבודת האמנות למציאות. מבחינתי זו לא אמנות שהופכת למציאות, אלא מציאות כל כך גרוטסקית שמשהו בהיגיון נשבר והיצירה כבר לא עושה את אותה פעולה – שמבקשת לעורר מחשבה. אני רגיל שכל פעם, כשישראל כ"ץ מציע להקים אי בים - מספרים לי, אבל לא חשבתי שנשיא ארצות-הברית יציע דבר כזה. כולם כאן כדי להישאר בין הירדן לים, יהודים וערבים. אין פה קסם. נצטרך לפתור את זה בדרך הארוכה. אבל מעניין לראות איך האמנות כבר ביטאה את הלך הרוח הלא-מודע של הציבור".
קצת כמו בקוסם מארץ עוץ, שמבטיח הבטחות גדולות בפירוטכניקה מרשימה, ישראל עלולה לגלות בקרוב שמאחורי הפרגוד אין כלום. התוכנית של טראמפ היא כמו למכור אוויר בשקל. היא מאפשרת לגימה מהפנטזיה הקולקטיבית, אבל מתעלמת לחלוטין מהמציאות המדממת והמאתגרת. כזו שאי-אפשר לשווק בתשע דקות של סרטון תדמית מפוברק.
