על אף ששורשיה אינם ישראליים, ויש מאכלים אחרים שטוענים לכתר "המאכל הלאומי", דומה שאין מנה שביצעה בשנים האחרונות זינוק כל כך משמעותי ללב הקונצנזוס המקומי כמו השווארמה. במקביל לזינוק העצום בכמות הדוכנים והמסעדות, יש גם עלייה משמעותית ברמה. אז מהן השווארמות המוצלחות ביותר בישראל? ניסינו להרכיב רשימה, מצפון ועד דרום.
• "אבו חאפד", פסוטה. על גבול לבנון פועל מקום מעניין, שפתוח רק בשישי-שבת. לא תמצאו חומוס, אלא בשר, טחינה עמבה וכמה תוספות ירק. רוצו לשם (פסוטה 1, פסוטה).
• "אמיל", "גאנם", "סבאח", חיפה. "אמיל" (המגינים 68), הוותיק מכולם, החליף מיקום לאחרונה אבל שמר על כוחו וחינו. מינימליזם עם מקום מרכזי לבשר. שני המקומות הנהדרים האחרים הם "גאנם" (עספור 19), שעליו אומרים מסעדני חיפה "תטעם ותבין", ו"סבאח" (דרך אלנבי 37), שמחזיק בקהילת מעריצים מפוארת.
• "שאולי", "רפי בצומת", "סמי בכיכר", חדרה. דרומית מהכרמל מרוכזות באזור מצומצם בחדרה כמה שווארמיות ששום רשימה לא שווה בלעדיהן. הראשונה היא "שאולי" הפופולרית (דוד שמעוני 49), שגורמת לעומסי תנועה. גם "רפי בצומת" (קומבה 29) ו"סמי בכיכר" (ארבע האוגדות) הם מקומות אהודים שאין להקל בהם ראש.
• "אקה", ירושלים. עמוד אחד בירושלים בולט מעל כולם, והוא מגיע משוק מחנה יהודה. בשר עגל שמוגש בלאפה דקיקה ומיוחדת, עם תוספות שמיוחדות למקום, כולל יוגורט טבעוני. מנה טובה, נדיבה ושונה מאוד בנוף (השקמה 6, ירושלים).
• "הטורקי", אור-יהודה. בניגוד לשווארמיות אחרות ששואפות להביא חוויה טורקית אותנטית, כאן הסיפור הוא ישראלי לחלוטין. עם שיפוד הודו ענק, בפיתה או בצלחת, "הטורקי" הוא שחקן משמעותי (הראשונים 2, אור-יהודה).
• "ג'מיל", הרצליה. אם צריך לבחור את השווארמה המובילה של השרון, הממלכה של אלי ג'מיל זכאית לתואר. עמוד הודו עצום בגודלו ותור שמתוקתק במקצועיות (סוקולוב 20, הרצליה).
* "הרצל", יפו. אחד הוותיקים ברשימה. מספק שווארמת הודו קלאסית בשילוב מסע בזמן לשנות ה-80. יש גם קבב מצוין (שדרות ירושלים 67, יפו).
• "מפגש רמב"ם", תל-אביב. אחת המנות הגדולות בעיר. המחיר גבוה מהממוצע, אבל הטעמים והמקצועיות הופכים את המקום לתחנת חובה עבור חובבי הז'אנר. פתוח גם בשבת (רמב"ם 3, תל-אביב).
• "שמעוני", גן יבנה. לאפות שנאפות במקום, תחלופה מרשימה של סלטים טריים, צ'יפס ובעיקר גלגלי ענק בטעם משובח גורמים לרבים לעצור באמצע הדרך רק כדי לתת ביס (תחנת דלק דור אלון).
• "איבו", באר-שבע. בבירת הנגב פועלות כמה שווארמיות מוצלחות במרכזים מסחריים ובאזורים מרכזיים, אבל מהאהדה שקיבלה "איבו" מאז הקמתה קשה להתעלם. מה שהחל בסניף דרומי כשר ל"מוטפאק" התל-אביבית, נמשך בפרידה וביציאה לדרך עצמאית שעושה כבוד רב למקורות הטורקיים (בית אשל 10, באר-שבע).
• "המשביע", דימונה. תחנה מצוינת בדרך ואטרקציה יומיומית למי שכבר נמצא באזור. למקום, שיש לו גם סניף בבאר-שבע, ייחוד מהותי אחד: את השווארמה צולים על גחלים, מה שמעניק לה עומק של טעמים שכבר לא פוגשים. התוספות טובות, השירות חם, ובניגוד למה שקורה באזורים אחרים בארץ, המעטפת המומלצת כאן היא דווקא הבאגט, שנאפה במקום ( דוד המלך 283, דימונה).
• "שונק", שדרות. שחקן די חדש ומפתיע בעוטף. שדרות, עיר שהביאה לעולם דמויות מפתח בציבוריות ובתרבות הישראליות, פחות הצטיינה בגזרת האוכל, ונדמה ש"שונק" מביאה בשורה אמיתית לחובבי הז'אנר. גלגל פרגית וגלגל של עגל כבש בסגנון דונר מייצרים לתושבי האזור חוויית שווארמה מצוינת (הרצל 32, שדרות).
• "שווארמה מומי", אילת. המקום זכה להכרה גדולה בשל הגימיק המטופש של הפיתה המטוגנת, שהפך לוויראלי, אבל בשורה התחתונה אילת הרוויחה שווארמה טובה שלגמרי עונה לצרכים של התושבים והתיירים שמגיעים לעיר. הדוכן שוכן בעומק העיר, מה שדורש נסיעה מאזור התיירות, אבל לגמרי שווה את ההשקעה (ששת הימים 318, אילת)
• הרשימה המלאה של השווארמות הטובות בארץ – בערוץ האוכל של ynet
