"הנסיכה הדנית" פוסעת זקופה ויפה בשמלה ואיפור מוקפד אל החופה. כמה דקות קודם לכן היא הצהירה קבל עם ומצלמות שאין לה טייפקאסט ושידרה את מה שמצופה ממנה: הדבר היחיד שחשוב הוא היופי הפנימי. ואז היא פוגשת לראשונה את החתן. פניה נפלו ואיתן קרס גם המסר.
הרגע הזה, ששודר ב'חתונה ממבט ראשון' של קשת 12, הוא זהב טלוויזיוני. לא רק ש"הנסיכה" (כינוי שהודבק לה בפרומו) מבינה שדווקא יש לה טייפקאסט - והוא לא עובד בחברת לוגיסטיקה - היא עצמה נחשפה לכאורה בשטחיותה. ועכשיו הנסיכה כלואה באכזבתה ולא יכולה לבלוע את הצפרדע וגם לא להקיא.
את המוטיב הזה, של הפסאדה הנוצצת שמתנפצת ברעש גדול, מכיר כל מי שצפה בעונותיה הקודמות של 'הלוטוס הלבן', שחזרה השבוע (וזמינה ב-HOT, yes וסלקום tv): כך הופכת חופשה מפנקת בריזורט מנקר עיניים לנשף קריעת המסכות מעל פניהם של העשירים והמיוחסים: היומרנות, הריקנות, החשיבות העצמית. הפער העצום בין הדמות מעוררת הקנאה שפוגשים בתחילת העונה לזו שנחשפת במהלכה, חלשה, פגומה ואפילו דוחה, הוא מקור העונג. כמו "הנסיכה הדנית", שבאה בלי דעות קדומות וגילתה שזאת הבטחה בע"מ, לא כולל את הבחור החביב ממושב יציץ, ט.ל.ח.
אבל בזמן ש'הלוטוס הלבן' מצעידה אותנו אל היעד בתחכום תסריטאי עתיר דיאלוגים שנונים וסצנות קומיות עם סבטקסט טרגי, ב'חתונמי' יש לנו את בית המשפט של הפסיכולוגים: אלה שמסתערים על כל מסכה שנושרת ודואגים להגיש לנו אותה במצב צבירה אכיל. וכשזה לא מספיק הם יעמתו את המשתתפים והמשתתפות עם כל מה שניסו להצניע או להסתיר, לפעמים באכזריות מדושנת.
'הלוטוס' היא סדרה ריאליסטית אך בדיונית ומוקצנת. בכוחה לברוא את הדמויות המושלמות ביותר רק כדי לנפץ אותן לרסיסים, והנזק הממשי יתחולל, אם בכלל, רק בקרב מי שיזהה את עצמו על המסך. 'חתונמי' לעומתה, היא ריאליטי. המתמודדים בה הם אנשים עם ציפיות וחלומות, מטענים ואכזבות שהרוויחו ביושר מתוקף היותם, ובכן, בני אדם. גם השדכנים-פסיכולוגים בתוכנית הם אנשי מקצוע אמיתיים, או לפחות אמורים להיות. מה שמעלה את השאלה: האם הם אמורים לדהור ככה על רגעי השבר והחולשה של המטופלים שלהם? או שבשביל הבידור הכל מותר, אפילו לגרום לנסיכות דניות לבכות.
