כתב האישום המזעזע בפרשת שדה תימן הוציא כצפוי את ערוץ 14 למתקפה כפולה: מחד, פסטיבל ביזארי סביב העובדה שחמשת חיילי המילואים לא מואשמים באינוס מחבל, מה שמוכיח כביכול שההר הוליד עכבר, כאילו שהתיאורים המחרידים שכן מופיעים בכתב האישום שקולים לגניבת מסטיק. מאידך, הטענה שעצם הגשת האישום בגין התעללות חמורה וחבלה חמורה היא סכין בגב כל הלוחמים, כאילו שהפרקליטות הצבאית היא מין תנועת שמאל פרוגרסיבית שלא נותנת לצה"ל לכסח.
מן הסתם, לו אילה חסון הייתה מגישה את תוכניתה אמש בכאן 11 כנראה שהיו נשמעים שם דברים דומים עד זהים: מאז פרוץ הפרשה חסון והכתבת שלי טפיירו מושקעות עד צוואר בקמפיין הנמרץ, שהפך את הפרקליטה הצבאית הראשית לעוכרת ישראל וסימן את גיא פלג כסוכן קטארי, בעקבות סרטון ששודר בחדשות 12 (שאכן היה בעייתי בהיותו לקוח משני תאריכים שונים, אך משמעות העריכה נופחה לממדים מופרכים). היה זה עלול להיות עוד יום לתפארת השידור הציבורי, אולם חסון נעדרה. אליאור לוי, שהגיש במקומה, ראיין ברכות את פרקליטו של אחד הנאשמים, כך שלפחות לא צפוי חיכוך עם בעלת הבית.
אבל הסיפור הטלוויזיוני הוא לא רק הבדלי העמדות בין ערוץ 14 ליתר הערוצים בנוגע לפרשה, אלא גם היקף הסיקור והווליום שלו: מחוץ לערוץ 14, כתב האישום לא תפס נתח גדול מדי ביחס לנושאים אחרים על סדר היום, העמוס ממילא. בכל זאת, לך תספר לצופים ולצופות באילו מעשים המדינה מאשימה לוחמי מילואים ומי רוצה להגיד "רקטום", "עכוז" ו"ישבן" בשידורי אחר הצהריים והערב.
בינתיים בערוץ 14 עסקו בסוגיה כמעט בכל תוכנית, באריכות ותמיד באותו האופן: התנפלות על המערכת הרקובה והמנוונת וסייעניה בתקשורת העוינת, כותרות אלימות בנוסח "הרדיפה של הפצ"רית נגד חיילי צה"ל" והשוואתה לדון קורליאונה (!), זעקות שבר על העוול שנעשה לנאשמים ואפס שאלות קשות לנציגים השונים של המעורבים בפרשה, שחלקם ממילא מאיישים בקביעות פאנלים בערוץ ומרגישים מאוד בנוח. עו"ד חובב דמרי, למשל, שייצג שני חשודים (שלא הוגש נגדם כתב אישום), טען כי התעללות חמורה וחבלה חמורה הינם "שני סעיפים באמת מינוריים". כה מינוריים, שהעונש עליהם הוא עד שבע שנות מאסר. בקטנה.
אם כן, האינטנסיביות והאסרטיביות, שניים מהכלים הכי חזקים של ערוץ 14, הם חלק בלתי נפרד גם בתהליך יצירת הנרטיב סביב הפרשה: לא תקרית שחובה לחקור עד תום מכל הסיבות שבעולם (וכמובן לבקר כשצריך את גופי החקירה על שגגות ועוולות), אלא מזימה ערלת לב נגד ציפור נפשה של האומה. מפחיד לחשוב כמה אנשים קונים אך ורק את הסחורה הזאת, כל יום וכל היום. מפחיד לא פחות להיווכח עד כמה שאר התקשורת פשוט מבוהלת.
בקטנה
"ערוץ הקיבוץ" שמלווה את משחקי ליגת האלופות בערוץ הספורט הוא מלכתחילה לא פורמט לכל אחד, אבל ההגשה מלאת החן וההומור של דוד ליפשיץ הופכת דווקא את הקיבוץ לאופציה שהכי מזכירה את ימי מודי בר־און ז"ל. וכשפוגשים שם אורחים ואורחות מוזיקליים, אפשר להיזכר כמה נחמד ונכון לחבר כדורגל טוב עם תרבות מקומית מעולה. בלילות קשים כמו אתמול, זה היה נחוץ מתמיד.
