שיירת רכבים עצובה, בשבילי עם מורכן ראש ולב, עושה דרכה צפונה. נושאת ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
את מה שאין. אין פה בני אנוש שצועדים לחופש מהוססים. או מנופפים. אין שני פעוטות, ילדי שמש, שמול אור הבוקר הרטוב ממצמצים. אין את האם האמיצה ביקום שמערסלת גוזלים. אין מייסד קיבוץ, איש שלום, מחבק נינה, עשרה נכדים וארבעה ילדים.
2 צפייה בגלריה
הרב הראשי וקציני חטיבת הנח"ל בטקס החזרת החללים, בני משפחת ביבס ועודד ליפשיץ
(צילום: דו"צ)
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
ברית. ועוד אחת. ויקראו שמו בישראל אריאל. וייקרא כפיר. מזל טוב אמאל'ה ואבאל'ה. גדלו אותם בנחת. יהודים, ישראלים, נרדפים. הם קטנים מדי. לא מבינים. לא יודעים מה זה רוע גם כשפוגשים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
את בוקר 7 באוקטובר: את אותן עיניים פעורות, מתחננות, של אם הנגזלת מארצה, מביתה, עם שני בניה; את בוקר 1 בפברואר: את אותן עיני תהום, אוקיינוס צער לא נגמר בהן, של אב החוזר לבדו; את בוקר האתמול: את המבטים שכבר לא נפגוש.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
את השאלות שיישארו. האם לכפיר, התינוק שבשבי, היה מוצץ, טיטול, ולאריאל צעצועים? איך הלכו לישון? האם היו צמאים? האם אמא אמרה, זה משחק, אלו חברים, מגוננת מהרוע כמו בסרט "החיים יפים"? כמה הבטיחה שתכף, לא לדאוג – יש לנו הרי מדינה חזקה שלא שוכחת – יבואו הטובים?
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על הבכי החרישי, חסר האונים, של בן תשעה חודשים. על בן ארבע שמנסה לעזור לאמא, אבל שואל איפה אבא, ומפציר לחזור לגן, לחברים. על אמא שלוחשת, רק עוד קצת, רק עוד קצת, אתם ילדים טובים.
שמיים ספוגי צער
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על ריח גשם. על שמיים ספוגי צער שדולפים. על שמיים שנופלים. כשנחטפו הייתה שלכת. ואז חורף, אביב, קיץ, סתיו, ועכשיו סערה. למה ככה? למה רק עכשיו הם חוזרים?
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על תקומה. על חומה ומגדל. על הכרזת עצמאות. על חומותייך הפקדתי שומרים. על הבטחה לבית ליהודים. על הפרת הבטחה. על חללים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על סבא-רבא בן 85, על תינוק ממלמל. בעיני ארגון מוות רצחני, השכנים שלנו, אין ויכוחים: שניהם אויבים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על מדינה שעוצרת. עוקבת. מביטה. מדינה שמרגישה אשמה. מדינה שמבקשת סליחה. לא היינו. לא הגנו. לא הושענו. המשכנו בחיינו. לא יצאנו לרחובות. ראינו, שמענו, ולא קמנו מול ממשלת סיסמאות ופעימות.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
שאי-אפשר להמשיך. צריך לעצור. לא מדברים. לא נושמים. זה לא רק הארבעה שפה. זה גם אנחנו. יש פה ארץ שהשתנתה, ארץ שאיבדה ארץ, שמתרוקנת מערכים. ארץ שלא סימנה כיעד ברור וראשוני את קדושת החיים. ארץ שלא נאבקה לתקן. שאובדן הדרך שבה משתקף בארונות דוממים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על קיבוץ, יישוב קו גבול, שהופקר. שנחרב. שנטבח. שגם בבוקר אתמול חיכה לביקור, לאחריות, להכרה, לבקשת סליחה. על יישוב, שטח הפקר, כמו שאר חלקי המדינה. אין בו מלך ואין ראש ממשלה.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
שמי בכלל צריך ועדת חקירה ממלכתית או פוליטית או השד יודע מה? על מה רבים, וממה מתחמקים? הנה שוכבים העדים. הם לא מצביעים על האשמים. לא מכניסים להם פתקים. ובכל זאת הכל ברור, אין צורך במילים.
עולם נעדר חמלה
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על שישה ישראלים אחרים, חיים, שכן צפויים לחזור בשבת אל משפחותיהם. על ארץ חרוצת דמעות, שבשבת איכשהו תחזור לחייך, איכשהו להתרגש, איכשהו לחבק. על ארץ שבורת לב שמבינה שהמרחק בין חמישי לשבת, הוא המרחק בין מתים לחיים – בין תמונות ניצחון לאומיות למראות יגון שעליהם לא סולחים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על עם מטולטל שיותר מ-500 ימים נע בין בשורה להכי נורא. בין דיווחים. בין מצבי רוח משתנים. על עם, שמדינתו פשעה מולו, ובכל זאת עומד בצדי הדרך, בגשם, ללא מנהיגיו, בפנים מורכנות, עם דגלים. ובשבת אולי ישיר "עם ישראל חי" לחוזרים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
שאנחנו יכולים אחרת. לכבד, להיות קשובים, רגישים, אנושיים, לפעמים שותקים. להיות שוב עם, עם שרק את עצמו יש לו. לא חייבים לחכות לכאלה רגעים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על עוד 63 ישראלים, בהם 36 חללים, שאחרי הסופ"ש הזה יישארו בשבי חמאס. שכל אובדן זמן יעלה בחיים נוספים. שאוי ואבוי, אין לנו את הפריווילגיה לשיקולים אחרים. עכשיו רק מעשים נכונים.
ארבעה ארונות. של שניים גדולים, שניים קטנים. מונחים, דוממים. מה הם מספרים?
על עולם נעדר חמלה. על אויב נעדר צלם. על מדינה נעדרת מנהיגות. על עם, שבשבת שוב ימחה דמעה, הפעם של התרגשות. על שני ילדי שמש, על אם מגוננת לנצח, על בונה קיבוץ. על ארבעה שאינם, ובכל זאת בעמם מביטים. איפה הייתם עד עכשיו, איך השתנתם, כמו שואלים.
