1.
לא יעזרו הסיסמאות בהודעות של לשכת ראש הממשלה על ניצחון מוחלט, הכרעה של חמאס ושחרור כל החטופים: אין זה מקרי שמשפחות השבים יודעות להודות לטראמפ, וגם מבקשות ממנו להשלים את המלאכה ולהחזיר את כולם.
עם זאת, חזרתם של היקרים לנו בשבועות האחרונים היא תוצאה קודם כל של גילויי הסולידריות והאחדות של הישראלים - קרובים ורחוקים, חילונים ודתיים. רק הם, ולא הלחץ הצבאי והברברת על מלחמה בעצימות גדולה. סביבתו של נתניהו הרעילה את האווירה והאשימה את המחאה בכך שגרמה להקשחת עמדת המרצחים - אך זהו שקר. ועכשיו חייבים לעשות כל מאמץ להמשיך במסע להחזרתם של אלה שנותרו בעזה.
סוף השבוע הזה לא עמד רק בסימן השמחה על חזרתם של החיים, אלא גם בסימן האבל על השבתם של החטופים החללים שירי ביבס, ילדיה כפיר ואריאל ועודד ליפשיץ. סיפורה של הישראליות העת הזו: ההפקרה, התקומה, הישועה.
2.
ההבטחות של דונלד טראמפ לפתוח את שערי הגיהינום מול חמאס אמינות כמו התחזית אצלנו לקור אימים שמבושש לבוא. טראמפ לפחות כבר זנח את האיום לרכוש את עזה ואמר שנתניהו יכול לעשות מה שבראש שלו.
נתניהו נותר האחרון מבין מנהיגי העולם שממשיך להרעיף חנופה מביכה על ראשו של טראמפ - הנשיא הקפריזי שרק בסוף השבוע הזה פיטר את מפקד הצבא האמריקאי. עלינו להפנים שהישועה שלנו לא תבוא ממאר-א-לאגו.
3.
מנחם בגין הצליח לשכנע את האמריקאים להעניק למצרים סיוע צבאי בהיקף זהה לזה שישראל זוכה לו, משום שהניח שהדבר יסייע לחיזוק הסכם השלום בין שתי המדינות. בימים האחרונים נטען כי קהיר מתחמשת ומכינה את הצבא שלה לאפשרות של מלחמה מול ישראל. אני מציע להרגיע: השלום בינינו לבין המצרים יחזיק מעמד. אבל לשם כך צריך שנתניהו וחבורתו יגלו אחריות הראויה ויירדו מרעיון העוועים ליישב בסיני מיליוני עזתים.
4.
ידיד ערבי שאל אותי אם קיימת סבירות שהרעיון לשנע את העזתים מחוץ לרצועה יתבצע, משום שלדבריו אם חלילה הרעיון יהפוך למציאות - "יגיע תורנו". ואז שמעתי את ראש עיריית לוד, שאמר שהרעיון של טראמפ כבר מיושם הלכה למעשה על ערביי ישראל - וביטא בכך ביקורת חריפה על היעדר הטיפול בבעיית האלימות במגזר הערבי.
אלברט איינשטיין סירב להיענות להצעה לשמש נשיא המדינה. בימים אלה של מבוכה וציפייה להישען על מישהו שיתווה לנו דרך, נזכור שאיינשטיין אמר: "למד מהאתמול, חיה בשביל היום, קווה בשביל המחר. הדבר החשוב הוא לא להפסיק לשאול שאלות".
5.
ואחרי סוף שבוע שבו התנדנדנו מייאוש לשמחה, ורצינו להבין מה קורה לנו, נזכרתי בשיר של דוד אבידן:
"מה שמצדיק יותר מכל / את הבדידות, את הייאוש הגדול, / את הנשיאה המוזרה בעול / הבדידות הגדולה והייאוש הגדול... / היא העובדה הפשוטה, החותכת / שאין לנו בעצם לאן ללכת".
ולמרות הכל, נישאר כאן. למרות הכל.
חזרתם של היקרים לנו בשבועות האחרונים היא תוצאה קודם כל של גילויי הסולידריות והאחדות של הישראלים - קרובים ורחוקים, חילונים ודתיים
