מאז תחילת המלחמה כולנו מקבלים הודעות, טקסטים וסרטונים שנוגעים למלחמה בכלל ולמצבם של החטופים בפרט. ברוב המקרים, הידיעות האלה כל כך מטלטלות אותנו, עד שאנחנו לא נעצרים לרגע על מנת לבדוק אם מדובר במידע מהימן או בפייק ניוז, וממהרים להעבירן הלאה. מי שעוד נחשפים למידע השקרי הנוגע למלחמה הם ילדינו, וזה עלול לגרום להם לתחושות של חרדה, פחד ודאגה. על פי סקר שערכה חברת בזק (דוח האינטרנט השנתי) והתפרסם לאחרונה, 66 אחוז מהמבוגרים נחשפו בשנה האחרונה למידע בקשר לחטופים שהתגלה מאוחר יותר כפייק ניוז, וכך גם 75 אחוז מבני הנוער. נתונים מדאיגים אלו מעידים כי יש לנקוט משנה זהירות וללמד את הילדים איך להבדיל בין מידע מהימן לפייק ניוז:
שיחה: חשוב לשוחח עם הילדים, בהתאם לגילם, לנסות להבין מה הם ראו, למה הם נחשפו וכיצד הם מרגישים בקשר לכך. כדאי להסביר להם שמאחורי פייק ניוז עומד אינטרס כלשהו (רווח אישי, כלכלי או פוליטי, לוחמה פסיכולוגית ועוד), והוא בדרך כלל מטלטל רגשית, מסעיר אותנו ומשפיע עלינו.
ללמד אותם צפייה ביקורתית: כדאי להסביר לילדים שרצוי להסתכל על סרטונים בעין ביקורתית, ממש כמו על פרסומות. כדאי לברר מיהו הדובר בסרטון? למה הוא מדבר על זה? האם זה באמת מישהו מוסמך או סתם טיקטוקר שהחליט להעלות את הגיגיו כדי להגדיל את מספר העוקבים שלו?
לבדוק אם המידע התפרסם במקומות נוספים: מומלץ ללמד את הילדים לבדוק אם המידע שהם נחשפו אליו מופיע גם במקומות שונים, למשל באתרי החדשות למיניהם, ולא ליזום העברת שרשרת ישירה לפני שבוחנים.
לוגו ושגיאות כתיב: כדאי ללמדם לשים לב אם בהודעות שהם נחשפים אליהן יש לוגו של חברה, אם יש שגיאות כתיב, אם נראה שהמידע עבר פעמים רבות? לרוב אלה סימנים לכך שמדובר בשמועות חסרות בסיס.
אחריות אישית: זהו הזמן לשוחח עם הילדים על התנהלות בטוחה ברשת ועל אחריות אישית. כדאי להסביר להם שיש לשים לב למה הם מפיצים, למה הם עושים לייק, ומה הם משתפים ומעלים בפרופיל שלהם. ולא לשכוח שאנחנו מהווים מודל עבור הילדים שלנו, ולכן עלינו לנהוג בשיקול דעת.
הכותבת היא חוקרת תרבות ילדים ונוער ומחברת הספר "שוקולד לארוחת בוקר".
