נשיא ארה"ב אהוד על ישראלים וישראליות רבים בין השאר בגלל הטענה שהוא, בניגוד לקודמו, יודע להבדיל בין "טוב" ו"רע": ישראל בהקשר הזה היא כמובן הצד שמייצג את המערב הנאור מול איסלאם קיצוני וברברי, שמונהג רוחנית, מדינית וכלכלית בידי מעצמת הרשע האנטישמית של איראן. טראמפ, כך נטען, לא סובל מהבלבול המוסרי שאפיין את הממשלים הדמוקרטיים לכאורה של ברק אובמה וג'ו ביידן: העולם שלו הרבה יותר פשוט, ובו לא מכבים שריפות עם סיוע הומניטרי ושמירה על זכויות אדם.
אולם בזמן שבימין הישראלי מזילים ריר לקראת קריסת הפסקת האש וחידוש המלחמה, שתתבצע כביכול בחסות טראמפ ואספקה טרייה של פצצות שיטחנו את מה שנשאר מהאבק של עזה, המגדלור הכתום מפגין את כושר השיפוט המפורסם שלו בזירה אחרת וחשובה לא פחות: הוא מוכר את אוקראינה לרוסיה בפחות מנזיד עדשים, מציג את נשיא אוקראינה כדיקטטור כושל שכפה הרס ומוות על בני עמו לעומת נשיא רוסיה, שממש התחנך על ברכי הדמוקרטיה האתונאית ורק רצה שלום ואחווה עם שכניו, ומכניס את כל אירופה לכוננות ספיגה שלא הייתה כמותה מאז סיום מלחמת העולם השנייה.
אם כן, טראמפ לא רק בוחר להתייצב לצד הרע המובהק: הוא גם עושה זאת למרות שהרטוריקה הרוסית כלפי ישראל מאז 7 באוקטובר הייתה מבחילה לא פחות ומשפיעה הרבה יותר מכל דברי הבלע שנשמעו מפיהם של פרופסורים סהרוריים וסטודנטים אהבלים. את הטענה כי ארה"ב ושלוחותיה "עומדות מאחורי הטבח בפלסטינים", למשל, השמיע ולדימיר פוטין ב-30 באוקטובר 2023, אחרי שבועות שבהן סירב לגנות את הטבח שביצע חמאס בזקנים, נשים וילדים. בעקבות כך, נשמעו כמה ציוצים, שהגיע העת שישראל תשים סוף לביזיון ותתייצב לצד אוקראינה. "אחרי הודעות הרשע הרוסיות, זה הזמן לעשות מעשה ולהתייצב רשמית וסופית לצד אוקראינה שעומדת לצידנו עכשיו", כתב למשל עמית סגל, "זה גם צודק וגם חכם".
אבל ממשלת נתניהו המשיכה להפגין את חוש הצדק והחוכמה המפותח שלה בהתכתשויות עם ממשל ביידן, שהציל את ישראל מכליה פחות או יותר, בעוד רוסיה הוסיפה ומוסיפה לשמש כביתם החם של מנהיגי חמאס וכמובן כבעלת ברית חיונית של איראן, איתה נחתם הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי ומקיף רק לפני חודש. את המשטר הזה, שמרסק באלימות כל אופוזיציה פנימית ושהפך את התקשורת החופשית לבדיחה קטלנית, מחבק הציוני הדגול ומגן האנושות דונלד בן פרד טראמפ, שבינתיים יותר טרוד בביצוע טיהורים בצמרת צבא ארה"ב מאשר בהגנה על העולם החופשי.
מן הסתם, בימין הפוליטי והאינטלקטואלי ניתן למצוא כל מיני נימוקים תועלתניים, למשל שהפקרת אוקראינה היא צעד הכרחי לטובת סיכול הגרעין האיראני. ובכן, לא ברור כיצד האופן המשפיל שבו פוטין מנגב עם טראמפ את הרצפה אמור להגביר את הביטחון שטראמפ דווקא יפעל לטובת ישראל ויהי מה. אבל מעבר לכך, מדובר בחידוש מרהיב: מתברר שיש מנהיגים אשר פטורים מעמידה בחובות האבחנה העקבית והבלתי מתפשרת בין "טוב" ו"רע", ואף לתמוך במשטר אפל וציני, שמנהל זה שנים רומן לוהט עם טהרן ומפגין סימפטיה בלתי נגמרת לרוצחי ילדים. כשמדובר בטראמפ, הימין כבר לא מבקש לשפוט אותו לפי הכלל של "אמור לי מיהם חבריך". בעצם, אפשר להבין: פוטין הוא לא חבר של טראמפ, אלא הבוס שלו.
טראמפ לא רק מתייצב לצד הרעים: הוא עושה זאת למרות שהרטוריקה הרוסית כלפי ישראל מאז 7 באוקטובר מבחילה לא פחות ומשפיעה הרבה יותר מכל מה שאמרו פרופסורים סהרוריים וסטודנטים אהבלים
