אנג'לינה ג'ולי מעולם לא התיימרה להיות זמרת. "אפילו בקריוקי לא השתתפתי אף פעם", סיפרה במפגש עם עיתונאים בפסטיבל ונציה האחרון, שבו נכחתי. אבל כשהבמאי פבלו לארין הציע לה לככב בסרט "מריה", על דיוות האופרה האיקונית מריה קאלאס, היא לא סירבה. היו חששות, אבל ג'ולי עבדה קשה כדי להוכיח שהיא ראויה לתפקיד. "לא רציתי לאכזב חובבי אופרה ומעריצים של קאלאס", היא אומרת. "היה לי חשוב גם לא לפגוע במורשת של האישה הזאת".
ההכנות לתפקיד נמשכו כשבעה חודשים. "הייתי עצבנית מאוד", היא מספרת. "אבל עכשיו, אחרי כל האימונים האלה, אולי אני יכולה סוף-סוף לשיר בקריוקי".
התפקיד ב"מריה" מהווה עבורה סוג של קאמבק אחרי תקופת היעדרות מהמסכים והתעסקות בגירושיה מבראד פיט. "בשנים האחרונות הרגשתי צורך להיות יותר בבית, עם המשפחה שלי", היא אומרת, "אבל עם הזמן רציתי שוב להיות אמנית, לשחק ולהיות חלק מהעולם היצירתי. אני מאושרת לחזור אליו".
"מריה", שזיכה את ג'ולי במועמדות לגלובוס הזהב ויוקרן בישראל החל מסוף השבוע, עוקב אחרי קאלאס בתקופה שבה היא הסתגרה בדירתה בפריז אחרי שפרשה מהבמה בעקבות בגידת הקול שלה. רק המשרת האישי ואם הבית אירחו לה חברה. היא ניסתה לחזור לבמה, ללא הצלחה. "מריה מתה ב-1977, בגיל 53, עם הרבה כאב ובדידות, וזה מאוד עצוב", אמרה ג'ולי. "התחברתי אליה מהרבה היבטים, אבל לא אפרט אותם. אגלה רק שהתחברתי לפגיעוּת שלה יותר מלכל דבר אחר. בשלהי הקריירה שלה, כשניסתה לחזור לשיר, המבקרים קטלו אותה. היא הייתה מבוגרת ולא במיטבה, והעיתונאים היו מרושעים. הלוואי שהיא הייתה כאן עכשיו ורואה את האהבה כלפיה".
ג'ולי גם התייחסה למושג "דיווה" שדבק בקאלאס, וגם בה. "הרבה פעמים הוא מעורר קונוטציות שליליות, ובזכות קאלאס למדתי מחדש את המושג, ויש לי יחסים חדשים איתו. קאלאס הייתה אישה חרוצה ופרפקציוניסטית, שלא פגעה באיש"
