"בתוך 24 שעות מכניסתי לבית הלבן אסיים את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה", הבטיח טראמפ במהלך קמפיין הבחירות שלו. אך המציאות טפחה על פניו די מהר כשהבין כמה מורכבת המלחמה שנכנסת לשנתה הרביעית והמשימה שלקח על עצמו.
במוסקבה ראו בשובו של טראמפ לבית הלבן התפתחות חיובית, שתקל עליהם לשקם את היחסים עם וושינגטון, ולקדם את האינטרס הרוסי גם בסוגיית המלחמה באוקראינה, אך לא רק. אלא שגם הם כנראה השתאו למראה קצב ההתפתחויות והגישה התקיפה של טראמפ כלפי אוקראינה והנשיא זלנסקי. הנשיא האמריקאי אימץ במידה רבה את העמדה הרוסית – הוא לא מכיר באחריותה של רוסיה למלחמה, הוא פסל את האפשרות שאוקראינה תצטרף לנאט"ו כעת או בעתיד במסגרת הסכם לסיום המלחמה, הוא שלל את האפשרות של הצבת חיילים אמריקאים על אדמת אוקראינה, כינה את הנשיא זלנסקי "דיקטטור" ואף האשים אותו באחריות למלחמה עצמה. בנוסף, טראמפ ביקר בחריפות את מדינות אירופה וברית נאט"ו על הצורך שלהן להוציא יותר על ביטחון, ובכך עורר חששות כבדים ברחבי היבשת באשר לביטחון היבשת.
במקביל, חידש טראמפ את המגעים הדיפלומטיים הישירים מול רוסיה, ומתכוון להיפגש עם הנשיא פוטין בשבועות הקרובים, מבלי שהבהיר מה בדיוק הוא דורש מרוסיה במסגרת המתווה להפסקת הלחימה. כל זה מתרחש כשהמומנטום הצבאי במלחמה נמצא לצידה של רוסיה, שממשיכה באיטיות ובעקביות להרחיב את היקף השטחים הכבושים מידי אוקראינה. האוקראינים עצמם נדהמו גם הם מגישתו הפרו-רוסית של הנשיא טראמפ, אך הקפידו להמשיך במגעים עם ממשלו, ולנהל מו"מ מתיש על "הסכם משאבי הטבע", שבמסגרתו תקבל ארה"ב גישה למינרלים ומחצבים נדירים בשטח אוקראינה בשווי מאות מיליארדי דולרים בתמורה להמשך הסיוע הצבאי. נכון לעכשיו הצדדים עדיין לא הגיעו להסכם, והאוקראינים פועלים במקביל מול שותפיהם האירופיים כדי לייצר חלופות צבאיות אפשריות לסיוע האמריקאי, אם הצדדים ייכשלו להגיע להסכם הפסקת אש.
שלשום, ארה"ב (ואיתה ישראל) הצביעו לראשונה נגד אוקראינה באו"ם במה שמבטא אולי יותר מכל את שינוי הגישה האמריקאי למלחמה, שנכון לעכשיו סיומה לא נראה באופק.
