"מוזר לי ובלתי נתפס שאני עומדת מול קהל ומספידה אותך. הבמה הייתה תמיד שלך, ואני לצידך. אתה כתבת בכישרון רב ואני הייתי הצלמת האישית שלך. אני רוצה להודות לך על מסע החיים של 67 שנים שצעדנו יחד, הקמנו משפחה לתפארת, דור המשך שיש במה להתגאות בו. אני רואה אותך ממשיך להתקיים בכל אחד מילדינו, נכדינו ונינתנו. בחיים המשותפים הצלחנו לעודד אחד את השנייה בהתפתחות אישית ומקצועית שלנו. גידלנו ילדים וקקטוסים, טיילנו בעולם בהנאה רבה, לקחנו את נכדינו, כל אחד בתורו, שיחווה איתנו את כל אשר אהבנו".
במילים אלה, בקול רועד, ספדה אתמול שורדת השבי יוכבד ליפשיץ לבעלה עודד ז"ל, שנרצח בשבי חמאס והושב לישראל במסגרת פעימת החללים בשבוע שעבר. מאות ליוו את ארונו במסע ההלוויה שהחל בחברה קדישא בראשון-לציון, והסתיים בקיבוץ ניר עוז, ממנו נחטף ליפשיץ בגיל 83. להלוויה בקיבוץ ניר עוז הגיעו מאות, בהם גם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר הפנים משה ארבל, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, וגם שורדי שבי ובני משפחות חטופים - גדי מוזס, תמי מצגר, רותי מונדר, עינב צנגאוקר ובתה נטלי, אילנה גריצ'בסקי וסילביה קוניו. בנוסף נכחו בהלוויה שגרירי גרמניה, בריטניה ופולין.
"חטיפתנו ומותך מערערים אותי", הוסיפה אלמנתו, "לחמנו כל השנים למען צדק חברתי, למען השלום. לצערי חטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני. אני עומדת פה המומה לראות את כמות הקברים וההרס הנורא של קהילתנו, שהופקרה ב-7 באוקטובר באופן מוחלט. חטופינו עדיין אזוקים, מורעבים ומעונים מתחת לפני האדמה בעזה מעל 500 ימים. היה שלום עודד יקירי, ניפגש בבוא העת". היא סיפרה כי הוא אהב את שיריה של נורית גלרון, שהגיעה וביצעה את השירים "ילדות נשכחת" ו"עץ השדה".
הנשיא הרצוג נשא דברים. "אני ניצב כאן, על שפת קברך, מול רגבי אדמתך, וכנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל מבקש ממך עודד האהוב, מיוכבד וממשפחתכם היקרה - סליחה", אמר, "סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך, על משפחתך ועל קיבוצך. סליחה שמול מפלצות האדם נאלצת לעמוד לבד. סליחה שלא הספקנו להציל ולהשיב אותך ואת כל חבריך ממלתעות המרצחים, לכאן, הביתה, בשלום".
5 צפייה בגלריה
מימין: הנשיא הרצוג, יוכבד ליפשיץ, עינב צנגאוקר ויזהר ליפשיץ | צילום: גטי אימג'ס, Alexi J. Rosenfeld
הרצוג פנה גם לבני קיבוץ ניר עוז: "כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש במעמד הכואב והמייסר הזה להרכין ראש גם בפניכם ולבקש מכולכם סליחה: סליחה על שבאותו יום ארור לא היינו כאן בשבילכם. סליחה על המחדל וליקוי המאורות שבעטיים שילמתם, ושילמנו כולנו, מחיר נורא כל כך. עומדת בפנינו משימה עליונה וקריטית - להחזיר את כל החטופים בדחיפות לנוף מולדתם. כולם. עד האחרון שבהם".
ארנון, בנו הבכור, ספד לו: "אבא, עכשיו אתה פה, עכשיו אתה בבית. הוחזרת בעסקה, וברור לי כי לא היית מוכן שמישהו יסכן את עצמו על מנת לחלץ את גופתך. משפטים כמו 'נאה דורש, נאה מקיים' ו'ואהבת לרעך כמוך' לא היו בשבילך סיסמאות, הם היו דרך חיים. השאיפה האינסופית שלך לעולם שוויוני וטוב יותר הייתה שם תמיד, יחד עם התסכולים שחשת לגבי מצב החברה, המדינה, העולם. ידעתי שאתה מוערך, אבל רק עכשיו אני נחשף לאהבה העצומה ולהיכרות העמוקה של כל כך הרבה אנשים איתך".
גם הבן יזהר נפרד בדמעות. "לוחם צדק, לוחם קרבות רגיש ואוהב, ערכי וצנוע, דעתן אמיץ, אב משפחה", סיפר, "לא הצלחתי לכתוב הרבה מילים, חשבתי על זה הרבה. אבל אבוש, סליחה. סליחה שלא הייתי בשבילך ב-7 באוקטובר, שניסית להגן על אמא לבד, שעברת מוות בעינויי גוף ונפש בעזה כמו חבריך מהקיבוץ".
בין הדוברים היו גם נכדיו של ליפשיץ ז"ל, שסיפרו על הערכים שהוא הקנה להם ועל ילדות קסומה לצידו. הנכד הבכור, דניאל ליפשיץ, אמר: "אתחיל בתודה לכלל הלוחמים שלחמו במלחמת חרבות ברזל, אחזק את כל משפחות החללים. תודה לנשיא המדינה ולכל המכובדים שהגיעו לכאן. סבא יקר, אני רוצה להתחיל מהסוף - נלחמתי בכל הכוח, רצתי במגרש חדש ותפסתי כל כדור שיכולתי. היית איתי, מראה לי את הדרך ומלמד. תמיד ביקשת שאחפש את הטוב בכל אדם. שלחת לי שיעור לחיים, לימדת אותי להתרכז באנשים. אני בוחר לראות במותך שיעור נוסף על מלחמה ושלום. הגיע לך למות בשיבה טובה. אני יודע שלמעלה אתה אומר לנו, 'אל תפספסו את ההזדמנות - תחזירו את האחים שלכם הביתה'”.
