בחיבוק ארוך וחם עוטפת יוכבד ליפשיץ, פדוית שבי ואלמנה, את עינב צנגאוקר, אמו של מתן שעוד במנהרות חמאס. זו ההלוויה של עודד, ממקימי הקיבוץ ושותפה לחיים של יוכבד 67 שנה. עודד נחטף חי, ומת בשבי בייסורים. יוכבד הושבה לאחר כשבועיים. היא לא הייתה חטופה טובה דיה. אמרה את אשר על ליבה, לחצה את ידו של השובה שלה, וספגה ביקורת קשה מחלקים בציבור. עינב, ממובילת מאבק החטופים, סופגת נאצות וביזיונות על בסיס קבוע. גם היא לא מתיישבת מספיק טוב בתפקיד האם המחכה לבנה. היא זועמת, היא צועקת, היא מפירה את הסדר. שתיהן שילמו מחירים בלתי נסבלים, שתיהן לא היו מוכנות להתכופף לשום תכתיב.
חיבוק ארוך, חם, רווי בצער, בין שתי נשים וביניהן 40 שנה. האחת מדור המייסדים של הארץ, קיבוצניקית. השנייה היא בת הדור שהבטיח לשמור על הנס, תושבת אופקים. יש להן משימה אחת, ושותפות גורל, ודרך משותפת. יש להן שפה שזר לא יוכל להבין. ברגע הזה הן לא לוחמות, לא סמל, לא לביאות. הן פשוט אלמנה ואמא.
