אביתר עוזרי כבר רגיל להתקפות מצד גולשים שמבקרים את הסרטונים שלו בטיקטוק. כמו כל יוצר תוכן שהגיע לעשרות מיליוני צפיות, ובמיוחד כזה שגם מגיע ממדינה בשם ישראל, יצא לו לפגוש את הצדדים האכזריים של האינטרנט. הוא חטף תגובות זועמות מפעילי זכויות בעלי חיים שלא אהבו את הסרטונים עם ניקי, הצ'יוואווה העצבנית שלו, והתמודד עם איומים מגולשים שזעמו על סרטוני התמיכה בישראל מאז 7 באוקטובר. אפשר היה להניח שכמו שעשה עד עכשיו, גם את המתקפה החדשה עוזרי יגלול הלאה. אבל מסתבר שהתגובות הנוכחיות שקיבל נגעו לו בבטן הרכה – או אולי קשה, תלוי מה הוא אכל באותו רגע.
"רק אכלתי משהו, ואנשים רשמו לי דברים מזעזעים", אביתר ספק-מתגונן ספק-מתקיף את אלו שהגיבו קשה לסרטונים שבהם הוא אוכל בשר תנינים וכרישים, צפרדעים, עקרב משופד ושרימפסים חיים. "רשמו לי דברים נוראיים כמו 'אני אשרוף אותך', או 'אתה לא יהודי'. הוציאו אותי מהדת. רשמתי לאחד, 'לא ידעתי שאתה הסלקטור של היהדות'. הייתי ממש עצוב. אני לא צריך למצוא את עצמי באמצע הטיול שאני הכי אמור ליהנות ממנו בבאסה בגלל דברים שאנשים רושמים לי. למזלי, יש גם קהל שמחבק אותי ומחזיר אותי למסלול. אחרי התגובות, הגעתי לבית חב"ד ואמרתי להם שאני מתחיל לייצר שנאה וזו לא הייתה הכוונה שלי. אני לא מחפש לריב, אני תמיד מחפש לאהוב. עם כמה שאני נראה מקועקע ואוהב אופנועים והכל, אני הכי רגיש בעולם".
אתה יכול להבין למה זה עיצבן אנשים?
"האוכל הזה זה הגשמת חלום שלי. יש אנשים שנגעלים מזה, אבל כשאני רואה - סליחה, כן? - את התנין או את הכריש, זה מעלה לי את האדרנלין. בינינו, ישראלים שראו אותי פה שאלו אותי, 'אתה לא מפחד להעלות את זה? אנחנו ממש רוצים גם אבל מפחדים שישנאו אותנו'. אמרתי להם 'למה שישנאו אתכם בגלל אוכל? ומקסימום שישנאו, אף אחד לא צריך להיכנס לכם לצלחת'. הם ענו שנתתי להם אישור גם לעשות את זה. הם פחדו, הרגישו שהם לא בסדר. יש אנשים שבאים לתאילנד ועושים דברים הרבה יותר גרועים, אז תאכלו מה שבא לכם. זה בינכם לבין השם".
זה נשמע שהביקורות שקיבלת על האוכל פגעו בך הרבה יותר מביקורות שקיבלת מפרו-פלסטינים אחרי 7 באוקטובר.
"ב-7 באוקטובר קיבלתי תגובות מאנשים שהם לא העם שלי, המשפחה שלי. אנשים רשמו לי עכשיו דברים מזעזעים. אחרי התגובות האלו אמרתי, בסדר, אני איש של חיבור, אז העליתי סרטון שבו אכלתי עוף. אנשים התחילו להגיד שהשחיטה לא כשרה. הבנתי שכל מה שאני אעלה יהיה לאנשים מה להגיד, אז אני צריך לחיות את החיים שלי. בסוף יש לי מטרה, והיא לא להעלות סרטונים של מאכלים מוזרים, אלא להמשיך להתקדם בתחום המשחק ולעשות כמה שיותר טוב, גם בתכנים שאני מעלה כדי לעורר מודעות לתחומים כמו אימוץ כלבים, או התמודדות עם חרמות בבתי ספר. דברים שהם באמת יותר קריטיים מאשר אוכל".
× × ×
לפני כחודש עוזרי ארז מזוודה, את 25 מיליון עוקביו (מכל החשבונות ברשתות החברתיות) ונסע במטרה לטעום את כל הדברים המוזרים שמציע השוק התאילנדי. "מלא מזהים אותי, ישראלים ומקומיים. ידעתי שבמזרח אוהבים מאוד טיקטוק, אבל לא תיארתי לעצמי שעד כדי כך".
ככה זה גם בשאר העולם?
"בכל המקומות שהייתי בהם. בניו-יורק הלכתי ברחוב ומישהו צעק לי, 'מיסטר אביתר, האו ניקי פיל'. חשבתי מה לענות באנגלית, כי אני לא חזק בשפה, ובסוף אמרתי, 'היי אקספנסיב ברדר', יענו אח יקר. במרוקו, אחד מהמוכרים בשוק במרקש יצא אליי מהחנות והביא לי מתנה".
זה לא ממש מפתיע לשמוע שמזהים את עוזרי בעולם. הוא נכנס ל-The Discover List 2025, רשימת 50 יוצרי התוכן המובילים בטיקטוק ששווה לעקוב אחריהם השנה. הוא היחידי שהתברג לקטגוריית ה"אייקונים": היוצרים החמים שמכתיבים טרנדים. סרטונים שהוא מעלה זוכים לחשיפה מטורפת, כמו למשל זה שבו הוא מנסה לאכול לניקי את החטיף שלה, וצפו בו יותר מ-90 מיליון אנשים. "הכניסה לרשימת היוצרים המובילים בטיקטוק ריגשה אותי מאוד והביאה המון כבוד, גם באופן אישי וגם ישראלי. אנחנו רגילים לחטוף המון שנאה ברשת, אז שמחתי לראות שאין בתחרות אנטישמיות. וגם מאוד שמחתי מהבחירה עצמה, כי נבחרתי בין יוצרים שחלקם יותר גדולים ממני, ויש גם כאלו יותר מוכרים ממני שלא נבחרו".
למה אתה חושב שבחרו בך?
"בכל תוכן שלי, בין אם זה עם ניקי ובין אם זה לבד או עם חברים, אני תמיד אותנטי. אני אף פעם לא אומר, 'הסרטון לא יצא טוב, נעשה את זה שוב', אז כנראה שאנשים התגעגעו לראות משהו אמיתי. זה מדהים כי אין לי אנגלית טובה ואני עדיין מצליח לפנות לקהל בינלאומי. דווקא ניסיתי ללמוד אנגלית ולעשות סרטונים באנגלית, אבל ב-7 באוקטובר הגעתי לאיזושהי החלטה שאני פשוט אני. אני לא צריך לדבר באנגלית בשביל שיבינו אותי או שיאהבו אותי, אני צריך לעשות את מה שאני אוהב".
קל ליפול לתצוגת הביטחון העצמי וההשלמה של עוזרי, עם הגישה הקלילה והיכולת להפוך כל דבר לבדיחה. אבל מדי פעם בורחים לו זיכרונות מתקופה אחרת, שבה הרגיש לא בנוח עם עצמו ועם הסביבה. "בחטיבה הייתי ילד מלא, שקלתי 106 קילו. הייתה לי בלורית מצחיקה והייתי קצת מחוצ'קן, הרבה אפילו. השנים האלו לא היו כיפיות. גם לא הייתי חברותי או מהמגניבים. לא יצאתי לדייטים. פעם מישהי דיברה איתי בטוויטר וקבענו להיפגש בקניון. חיכיתי שעתיים לבד והיא לא באה, ואז שלחה לי הודעה שצחקה עליי. באותו רגע רציתי לקבור את עצמי, הרגשתי כל כך רע. אבל בחיים לא שפטתי את עצמי לחומרה, ידעתי שמתישהו זה ישתנה'".
המפנה באמת הגיע, בגיל 18, כשהתגייס לצבא ופגש סביבה אחרת, "של אנשים שמפרגנים, שאוהבים, שמחבקים. כולם שם אמרו לי שאני מצחיק, והתחלתי להבין את זה".
את הבדיחות שסיפר לחבר'ה בצבא, בעיקר משחקי מילים ונונסנס, העלה לטיקטוק, אבל עדיין היה רחוק מלשבור את הרשת. המפץ הגדול התחיל דווקא אחרי שנאלץ לעבור ניתוח בעצם הזנב, ואז מצא את עצמו בשיקום בבית, רק הוא וניקי הכלבה. "רציתי להמשיך להצחיק וככה התחלתי להעלות לטיקטוק סרטונים עם ניקי. מהר מאוד זה תפס. בשבוע אחד עלו לי מעל מיליון עוקבים. הבנתי שמשהו פה הצליח, אז פשוט המשכתי לעשות את אותו הדבר. מאז מלא מפורסמים שיתפו את הסרטונים, עשו לי לייקים ושלחו הודעות, למשל ג'ייסון דרולו, שקיל אוניל, די-ג'יי סנייק, טום הולנד. קיבלתי חשיפה במקומות שלא תיארתי לעצמי שאגיע אליהם. המון אנשים מבורמה מכירים אותי, מאתיופיה, מאיראן. גיליתי שבמשך כמה חודשים היה בבוליביה שלט חוצות שהריץ בלופים סרטונים שלי עם ניקי".
אבל לצד כל זה קיבלת גם ביקורות שטוענות שניקי עוברת התעללות.
"מי שמכיר את הגזע יודע שככה הם. אלו התגובות הרגילות שלה, היא לא באמת מתעצבנת, ככה היא משחקת. אני יכול להבטיח לכולם שהיא חיה את החיים הכי טובים שאפשר, ואני מאחל לכל כלב לקבל את כמות האהבה שהיא מקבלת".
× × ×
כל מיליוני העוקבים שהגיעו ליהנות מהבדיחות של עוזרי ומהתגובות של ניקי, קיבלו ב-7 באוקטובר סטירת מציאות. עוד באותו יום עוזרי שיתף סרטונים ומבלי לחשוב או להתכוון הפך לחלק ממערך ההסברה של ישראל. בהמשך הוא גם נסע כמה פעמים לצלם את ההרס ואת העדויות שנותרו ביישובי העוטף, ולהעביר אותם לעולם. "כמובן שחטפתי אש מטורפת, אבל מה לעשות? בחו"ל זה נהיה אופנתי לשנוא אותנו. אנשים עושים את זה כי זה מביא להם עוקבים. איבדתי עשרות אלפי עוקבים מאז תחילת המלחמה, אבל לא עצרתי. זה לא מפחיד אותי, זה התחום. זה כמו שאני אפתח מסעדה ויום אחד יהיו לי הרבה לקוחות וביום השני לא. בסוף מספיק לי שמישהו אחד שולח הודעה ואומר 'עשית לי טוב'. אני מסתכל על כל עוקב בנפרד, אני לא מסתכל על כמות. מצטער אם זה נשמע גס, אבל אני תמיד אומר שהקרב על מספר העוקבים הוא כמו קרב על למי יש יותר גדול – מה זה משנה אם יש לך כלי גדול כשאתה אימפוטנט? אני מחפש לעשות דברים טובים עם מה שיש לי".
ובכל זאת, התגובות שקיבלת היו לא נעימות, שלא לומר מאיימות.
"נכון, קיבלתי איומים שירצחו אותי. אנשים רשמו לי, 'תבוא לצרפת, אנחנו נשחט אותך'".
וזה לא גרם לך לפחד?
"בהתחלה באמת לא טסתי, רק עכשיו חזרתי שוב לטוס".
אתה ממשיך להעלות תכנים שקשורים למלחמה?
"אני מעלה תכנים כשהחטופים חוזרים. אבל לפעמים יש רגעים קשים, שבהם אני מרגיש שאנשים מסתכלים עליי כאילו אני לוח מודעות. הם חושבים שאני חייב להעלות מה שקורה כשהוא קורה, למרות שגם לי קשה באותו רגע".
חשבת מה תעשה אם ארה"ב באמת תאסור אצלה את השימוש בטיקטוק, כמו שהיה אמור לקרות לפני כמה חודשים?
"כל דבר נגמר בחיים. גם אם טיקטוק ייסגר מחר, אני עדיין אמשיך ליצור תוכן ולצבור ידע בעולם הדיגיטל, ואם הצלחתי בטיקטוק אני יכול להצליח בכל מקום. שנים צברתי ידע בתחום הדיגיטל והסושיאל, אני עושה הרצאות על זה, ניתוחים אסטרטגיים לחברות, ועכשיו אני גם מצליח לעשות עוד משהו שאני אוהב, שזה המשחק. אני הולך לכמויות של אודישנים. כל מה שבא, לא משנה לי. כל תפקיד מכבד את עצמו".
בינתיים הוא כבר יכול להתהדר בתפקיד באחת מסדרות הילדים והנוער הכי מוערכות, 'בני מצווה' של כאן חינוכית, שם הוא מגלם את עמנואל, צעיר דתי ואח של אחד מגיבורי הסדרה. "'בני מצווה' מאוד חשובה בעיניי. היא מאפשרת לראות אנשים שיש להם חיים שונים משלנו, יותר מסורתיים. זו סדרה מתוקה ומחבקת, ואני מאושר שיצא לי לשחק שם. התפקיד עזר לי להבין עד כמה משחק בוער בי, למרות שזה מאוד קשה, כי כמות ה'לא' שאני מקבל היא גדולה".
אז זה החלום הגדול – להיות שחקן?
"כן, אבל החלום הכי גדול שלי זה להקים משפחה. ילדים שאני אצבוט אותם ואוכל להם את הלחיים".
וכבר יש עם מי לחלום?
"לא, יש לך מישהי להכיר לי?"
אני אנסה לחשוב. אבל אולי תבקש ממיליוני העוקבים לסדר לך. הם יודעים שאתה מחפש? אתה לגמרי שקוף איתם?
"לרוב אני שקוף, אבל אם אצא עם מישהי, אני אחכה כמה חודשים עד שאעלה תמונה משותפת, וגם אם ניפרד אני לא ישר אעלה סטורי. זה מביך, וגם אני לא רוצה שאנשים יעצרו אותי וישאלו שאלות כשאני בעצמי לא רוצה לדבר על זה. לרוב אני הכי פתוח, אבל אני לא מאמין בלהראות יותר מדי חרא. כי זבל מפנים בבוקר, אחר כך הזבל כבר לא נמצא. אז אני גם כל פעם מפנה אותו. איזו מטאפורה קטלנית יצאה לי".
