השורה התחתונה מתחקיר "המקור" ששודר אמש היא: פרשת הריגתו של יובל קסטלמן ז"ל היא פרשה שצריך לגשת אליה מאוד בזהירות. היה אפשר לחשוב שרביב דרוקר יסמן את המטרה וינסה לפגוע בה (אביעד פריג'ה אשם או לא אשם). במקום זה, קיבלנו תמונה מאוד מורכבת.
אביעד פריג'ה, שמואשם בהמתה באחריות מופחתת, עבירה שעלולה להיות שווה 20 שנות מאסר, הוא אדם שנקלע לזירת פיגוע, ופעל כפי שהוא ראה לנכון. כשזה בא מערוץ 13 ולא מערוץ 14, יש לדברים האלה משמעות אחרת. פריג'ה עמד מול המצלמות והסביר שהוא לא התרברב בהריגה כפי שהצטייר בתחילה. כמו על נושאים בוערים אחרים, חלקים בתקשורת וכמובן בממשלה עשו סיבוב על המקרה הטרגי הזה עוד לפני שהתחילו בכלל לתחקר מה קרה שם. שלא לדבר על מה שעשו כל מיני "יועצי תקשורת" שפתחו בקמפיינים הזויים.
גם "זמן אמת" בכאן 11 נדרשו לסוגיה בחודש ספטמבר האחרון, ושם התרכזו יותר בהתנהלות הבעייתית של המשטרה והפגמים שהיו בחקירה. "המקור" הלכה דקה אחרי דקה עם האירוע הנורא, ועם כמה שזה נשמע כמו משהו בנאלי מאוד, דווקא התיעוד היבש מעלה הרבה שאלות חדשות. כמו עד כמה הפרקליטות מושפעת מהתקשורת ומהרעש שהיה סביב המקרה. דבר אחד בטוח - אם הגופים הממשלתיים היו פועלים כמו שצריך, היה אפשר להימנע מכל הפסטיבל התקשורתי ולמנוע כאב נוסף מכל הצדדים.
במדינה מתוקנת, פרשת מותו של יובל קסטלמן הייתה גוררת הקמת ועדת חקירה מיוחדת. הכל היה צריך להיראות אחרת, קשה מאוד לקבוע שהאשמים הם מי שהיו בזירה. יש פה סיפור הרבה יותר גדול: כמו מדינה שמפקירה את ביטחון אזרחיה, משטרה שלא תיפקדה כמו שצריך ואווירה ממשלתית שלפיה צריך להרוג מחבלים מנוטרלים. אנחנו לא כאלה טובים בטיפול בטרור כמו שנדמה לנו, אנחנו גם לא מדינה מתקדמת כמו שאנחנו חושבים. אם הייתה פה מדיניות יותר אחראית, היינו במקום אחר. אבל הכל פה שכונה, כל כך שכונה עד שמזלזלים בחיי אדם. שמעתם על חידוד נהלים בעקבות הפרשה הנוראית הזאת? שמעתם על צעדים כלשהם לשיפור? מישהו שלקח אחריות? ברור שלא. יש קו שמחבר בין הפרשה הזאת לבין חוסר הרצון לחקור את 7 באוקטובר. המקרה הזה יוכרע בבית המשפט, אבל מה אמור למנוע עוד אסון כזה בעתיד? רק אלוהים יודע. ככה זה כששום דבר לא מנוהל.
בקטנה
"אויבים" של כאן 11 פתחה את העונה עם פרק לא טוב על יחיא סינוואר (אם היה אסור להגיד "קונ־ ספציה", אז לא היה פרק), הפרק שסיים את העונה על אבו־מאזן היה הרבה יותר טוב והרבה פחות פשטני. האם יו"ר הרשות הפלסטינית הוא פרטנר לשלום או אדם מסוכן? הפעם בכאן 11 טיפלו בנושא יותר בעדינות וויתרו על הפסקנות שליוותה את הפרק הראשון. זה ההבדל כנראה בין פרק מובל בידי בכירים ביטחוניים שחושבים שהם יודעים הכל, לבין פרק שמובל בידי חוקרים ששואלים שאלות אמיתיות. חידת אבו־מאזן נותרה פתוחה, וזה דבר טוב.
